י, א

יש לו כח גדול ותוקף הנפש כ"כ אם לא שיש טבע זו בנפש מהולדה בבטן כטבעיות ממש והוא הנק' נשמה כידוע והנה ידוע שזה הכח ועוז הוא נמצא בבחי' כח מ"ה שבנפש (כמ"ש בל"א1 ) ופי' כח מ"ה2 סובל ב' ענינים הפכיים א' מה לשון מהות כמו מהו כו' והב' לשון העדר השגת מהות כמו מה פשפשת3 כו' מה זה מה ראו על ככה4 כו' והוא לשון ביטול כמו ונחנו מה כי תלינו5 כו' וכך אמר ע"ס בלי מ"ה בלי מהות6 וכמו מה שמו7 כו' והענין הוא דשניהם אמת דמה ל' מהות דוקא וזהו הנק' כח מה שבנפש האלקי' והיינו מצד מה שנמצא הכח בעצם הנשמה האלקית ליכלל במהות ועצמות א"ס ממש דלמת"ב כלל כנ"ל אע"פ שאינו נתפס בראית השכל דחכמה שבנה"א כלל לפי שזהו כניצוץ הנמשך אחר מהות השלהבת כמ"ש משכני אחריך נרוצה8 שמרוצה זו אל המהו"ע דא"ס דוקא כמו הרואה את המלך שנמשך אחריו נמשך אחר מהו"ע שלו וכן הוא עיקר ענין הדביקות לדבקה בו יתברך בו דוקא כי זהו מטבעיות עצם הנשמה לידבק במהו"ע דוקא ולא בשום דבר מה זולתו כמ"ש מי לי בשמים9 ועמך לא חפצתי כו' וכמו שאנו רואים בכל מס"נ על קדה"ש בפשוטים וגדולים שוה ממש שמוסר גופו להריגה או באש רק למען שמו ית' שזהו בהתכללות במהו"ע ממש ואע"פ שלא נודע לו בשכל במהו"ע כלל דלית מחשבה ת"ב כלל אדרבה היא עיקר ענין האמונה והדביקות האמיתי רק במהו"ע שאינו נתפס בשום שכל כו' ואמנם מובן מזה עכ"פ שיש תוקף גדול כזה בעצם הנשמה ליכלל במהו"ע ה"ז בחינת מה ל' מהות שמהות ועצמות הנפש נמשכת כולה שלמעלה מראי' השכל והרצון והתענוג שבנפש כו' רק מהותה העצמי ודביקותה והתכללות' במהו"ע דא"ס ממש דוקא וזהו הנק' כח מ"ה שבנפש שבכאו"א מישראל למס"נ על קדה"ש והיא כח האמונה בכל איש מישראל כמו טבעיות במהו"ע האלקות כנ"ל (ומזה יבא להם הראי' במהותו ועצמותו לע"ל כי היינו הך כמ"ש קוינו לו וכמשי"ת) והפי' הב' מ"ה מה פשפשת כו' הוא בחי' הביטול העצמי שבנפש האלקית כמו ונחנו מה כנ"ל שהוא היפך המהות אדרבה בלא מהות כלל וכלל ובאמת היינו הך שהוא עצם כח המהות של הנשמה ליכלל במהו"ע כנ"ל שהרי בחי' הביטול עצמי הזה הוא לתכלית האמת בהפשטת כל עצמו ומהותו לגמרי מכל וכל עד שאינו מרגיש עצמו כלל וכלל וכאילו אינו במציאות כלל וכמו ונחנו מה דמשה שהי' משה בתכלית הביטול בעצם שלזה הי' אא"ס ממש נגלה בנשמתו כאשר ידבר איש אל רעהו10 כו' כידוע שאא"ס עצמו אינו שורה כ"א בבחי' תכלית הביטול לאין משום דעמ"ר אינו נמשך רק בעמ"ת11 כמו כי רם ה'12 ושפל יראה שפל דוקא שלפי ערך עצם הרוממות לא ישכון כ"א בעצם תכלית השפלות כו' כמו מרום וקדוש אשכון13 ואת דכא ושפל רוח כו' וכל שאינו בביטול עצמי כ"כ לא יקרב למהו"ע כלל וכלל כידוע ולפ"ז מובן דבחי' מ"ה בהעדר כל המהות הוא עצמו ענין מ"ה דכל המהות כו' דכל עיקר המהות דנשמה האלקית הרי הוא רק לדבקה במהו"ע כנ"ל וזהו עצמו


1) כמ"ש בל"א: תניא פי"ח. פי"ט.

2) ופי' כח מ"ה: ראה לקמן טו, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תעא. וש"נ. בראשית ע' ח. וש"נ. הנחות תקע"ז ריש ע' כח. תו"ח בראשית א, ג ובהערה 39.

3) מה פשפשת: זהר בהקדמה א, ב.

4) מה זה מה ראו על ככה: תולדות כז, כ. אסתר ט, כו [ושם: ומה].

5) ונחנו מה כי תלינו: בשלח טז, ז-ח.

6) ע"ס. . בלי מהות: ס"י פ"א, מ"ב ובמפרשים שם.

7) מה שמו: שמות ג, יג.

8) משכני אחריך נרוצה: שה"ש א, ד.

9) מי לי בשמים: תהלים עג, כה.

10) כאשר ידבר איש אל רעהו: תשא לג, יא.

11) דעמ"ר. . בעמ"ת: ראה ס"י פ"א, מ"ה. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' מג. וש"נ. שע"ת כג, א ובהנסמן במ"מ לשם. לקמן יח, א. קט, א.

12) כי רם ה': תהלים קלח, ו.

13) מרום וקדוש אשכון: ישעי' נז, טו.