י, ב

ענין כח הביטול בעצם לתכליתו והיינו עיקר מהות כח האמונה כנ"ל שהרי עיקר ענין האמונה הוא כח יציאת והמשכת המהות והעצם שלמעלה מעין הראי' דשכל ורצון ועונג ע"כ התוקף של האמונה מגיע בכל עצמות ומהות דנפש למס"נ כו' כנ"ל והוא תכלית הביטול העצמי דבחי' מ"ה שהוא כח מ"ה העצמי ליכלל במהו"ע כנ"ל וזהו שאמר הנה אלקינו זה בראי' המהות מפני שקוינו לו בזמן הגלות באמונה חזקה דהיינו הך ממש בלי חילוק ביניהם כלל ואדרבה יש תוקף וכח יותר באמונה זו שאינו רואה יותר מכח התכללות בראי' ממש וז"ש למען תזכור כו' לימוהמ"ש ועוה"ב כנ"ל שהרי כח הראי' בעין הגם שזהו העושה התכללות העצם אינו רק בחי' חצוניות דמה שממשיך את הנפש בהיותו קרוב מאד אל המקור כניצוץ הנמשך אחר אור השלהב' יש בזה מכח המאו' שהוא המושך את הניצוץ וכענין משכני כו' וגם זה אמת דמצד שהניצוץ נלקח משם נמשך לשם בהיותו קרוב אבל בהיותו רחוק לא יומשך כי לא ישיגנו כח המושך מרחו' ביותר משא"כ ניצוץ האלקי שגם מרחוק יומשך כמו בגלות מצרים שכל גלות הוא עוצם הריחוק כידוע ויצאו משם באמונה פשוטה הרי כח אמונה זאת היא המושכת את הנפש בבחי' התכללות גם מרחוק ה' נראה להם14 כמ"ש לכתך אחרי15 ממש כו' זהו הוראה גמורה על תוקף התקשרות העצמית הפנימית דנשמה שאין כח גדול כזה גם בכח ראית העין במהות שהרי אין זה חידוש כלל בהיות הניצוץ קרוב ורואה בעין שיומשך שגם זה לא בא מכח עצמיות פנימיות שלו כמו באמונ' וד"ל אך הנה ביצ"מ היה גם בחי' ראיית המהות ועצמות א"ס שהרי אמר ובמורא גדול זו גלוי שכינה16 שנגלה עליהם מלך מה"מ בכבודו ובעצמו דוקא וזהו ענין קירוב המאור לגבי הניצוצות אמנם זה היה אחר חצות לילה דוקא שזכו לראות במהו"ע אחר תוקף האמונה שהיה בהם והוכנו כולם לצאת במס"נ ממש אז זכו באמונה זו לראיית המהו"ע שנגלה עליהם בכבודו ובעצמו כו' כי הא בהא תליא והיינו הך ממש כנ"ל וזהו ענין מצה שלפני חצות שנק' מיכלא דמהימנותא ונק' גם כן לחמא עניא כו' דהנה לחם עני הוא בתכלית השפלות שאין בלחם זה שום התפשטות חיות אור ושפע יתירה כלל רק לחיות עצם נפשו שיחיה בה (כמו הבע"ת שנק' אביוני אדם17 שאין לו רק חיות נפשו לבד שיחיה ולא ימות כו' כמ"ש במ"א) ורם ה' ושפל יראה שפל דוקא שהוא עמ"ת שבו יומשך מבחי' עמ"ר דוקא כנ"ל וע"כ נגלה עליהם מהו"ע אחר חצות לילה והיינו מצה הב' שאחר חצות18 שלא הספיק בצק' שלהם להחמיץ19 ויאפו את הבצק20 בדרך כידוע שזהו מה שאנו אומרים מצה זו שאנו אוכלים ע"ש מה בחי' מ"ה21 העצמי שזהו מחמת הארת מהו"ע שנגלה כו' והיינו עיקר ענין מצה זו שאנו אוכלים לפי שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ הגם שזה היה מחמת שנגלה עליהם כו' והיה בהם בחי' הביטול בעצם בתכלית שלא היה באפשר להחמיץ להיות בבחי' יש כו' מ"מ הרי הוא ממש ענין כח מ"ה דנשמה אלקית שבכל איש מישראל במצה זו שאנו אוכלים גם עתה קודם


14) מרחוק ה' נראה להם: ע"פ ירמי' לא, ב.

15) לכתך אחרי: ירמי' ב, ב.

16) ובמורא גדול. . שכינה: תבוא כו, ח ובספרי שם. הגש"פ.

17) הבע"ת שנק' אביוני אדם: ישעי' כט, יט. ראה מאמרי אדה"א נ"ך ע' נא ואילך (ובהנסמן שם ע' כז). בראשית ע' קכב. וש"נ.

18) מצה הב' שאחר חצות: ראה מאמרי אדה"ז תקס"ט ע' מא וע' נח ואילך. תק"ע ע' סו וע' סח ואילך. ע' עג ואילך. לקו"ת צו יג, ד ואילך. שה"ש יד, ד.

19) שלא הספיק. . להחמיץ: ראה הגש"פ פיסקא מצה.

20) ויאפו את הבצק: בא יב, לט.

21) מצה זו. . בחי' מ"ה: נוסח ההגדה. ראה גם סידור סדר הגדה חצר, ד.