טו, ב

ורעה אמונה5 דמשמע שהאמונה יש לה רועה שזן ומפרנס אותה ומתגדלת עי"ז מעט מעט וזהו פלא לכאורה דאיך שייך לשון פרנסה באמונה הלא מבואר למעלה שהאמונה טבעית היא בנפשות ישראל ירושה מאבותיהם וא"צ לגדלה ולפרנס אותה כלל ואיך אמר ורעה אמונה ועוד האיך המצה דוקא הוא הלחם שבו ניזון כח האמונה ומפרנס אותה כלחם פשוט שזן ומפרנס לחיי הגוף עד שנק' מפני זה בשם מיכלא דמהימנותא6 שהוא המאכל שזן ומפרנס את האמונה שלזה גם משה היה צריך לזה לאכול מצה בליל א' לפרנס כח האמונה שלו כנ"ל וזה אינו מובן ע"ד הפשוט. והנה ידוע בפי' ולשון אמונה לשון נוק' שזהו להיותה בחי' מקבל כמ"ש איהו אמת ואיהי אמונה7 כאומן את היונק8 ממש וכמו ויהי אומן את הדסה9 כו' והענין הוא דאיהו אמת היינו כמו שהוא באמיתת אמיתתו נמשך ונקלט בנש"י ע"י מאכל המצה דוקא וזהו ורעה אמונה שזן ומפרנס לכנ"י שנק' אמונה כאומן את היונק שמגדלו וזנו ומפרנסו כו' והנה תחלה יש להבין בגוף ענין המצה ומהו ההפרש בין מצה לחמץ דהנה שרש הלחם הוא בחכמה10 דוקא וכידוע בענין ברכת המוציא לחם דלחם גי' מזלא11 מזל ונוצר מקור החכמה דהיינו כח מה שבעצם כנ"ל שלמעלה מן הדעת וההשג' והוא ההכרה במהו"ע א"ס דוקא דלמת"ב כלל כנ"ל ועכ"ז בא לכלל דעת והכר' שהוא כמו התינוק שיודע לקרות אבא כנ"ל כך יקראו כנ"י אבינו ממש כמו שהוא במהו"ע למעלה מבחי' אור ושפע דא"ס באבי"ע כו' וזה היה ע"י אכילת מצה בלילה הא' כשטעמו טעם מצה אע"פ שאין בה טעם נרגש עכ"ז לחם נק' וטעם מצה לא בעינן שהרי בלע מצה יצא בלע מרור12 לא יצא דבעינן טעם מרור כו' וד"ל ודוקא בלחם מצה שהיא בלא שאור ומחמצת שאז לא יתוסף בה עביות וגסות יותר מכמו שהיא בעצם קמח ומים לבד קודם האפייה וכשהיא עיסה נילושה כך היא במהותה העצמי אחר האפיה בלתי תוס' נפוח והתפשטות כלל מכמו שהיתה תחלה משא"כ ע"י שאור ומחמצת תנפח העיסה ותתפשט ואח"כ באפיה תעלה יותר ויהיה בה תוס' נראה לעין בריבוי הכמות הרבה בכפליים מכמו שהיתה קמח ומים לבד כו' וגם הנה אופן ההתפשטות בניפוח העיסה ע"י שאור ומחמצת בלישה ואפי' הנה הוא בא בדרך התנשאות והגבהה למעלה מפני שעולה השאור שמחמיצה בדרך רתיחה לעשות הניפוח מעט מעט בעלי' בגובה ולכל צד כו' אבל בלא שאור הנה תשאר העיסה בלתי התפשטות כלל לכל צד רק תשאר בגולמה כמו שהיא בעצם מהותה בלי שינוי כלל וכלל והנה עוד זאת ההפרש בין מצה לחמץ שבמצה בלתי שאור לא יבא הטעם שבה לגלוי כלל כי נשאר בהעלם שהרי אין במצה שום טעם מורגש כלל וידוע דכל עיקר המעלה שיש בלחם ששרשו בחכמה אינו רק בחי' ומדריגה המעולה שבו שהוא בחי' הפנימית והרוחניות שבו והוא הטעם שטועם כשלועס בשיניו וע"כ הכוסס את החיט' שאין בה טעם לחם בלתי אפי' מברך בפה"א13 שאינו נק' לחם רק כשהו' אפוי שמתגלה בו טעמו ואם הוא בלא שאור ומחמצת גם באפי' בלתי נגלה


5) ורעה אמונה: תהלים לז, ג. ראה גם מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' תריט ואילך (ובהנסמן בריש המאמר שם).

6) המצה. . מיכלא דמהימנותא: נסמן לעיל ח, ב.

7) איהו אמת ואיהי אמונה: נסמן לעיל ז, א.

8) כאומן את היונק: ע"פ בהעלותך יא, יב.

9) ויהי אומן את הדסה: אסתר ב, ז.

10) שרש הלחם הוא בחכמה: נסמן לעיל ח, ב.

11) דלחם גי' מזלא: נסמן לעיל ט, א.

12) בלע מצה. . מרור: פסחים קטו, ב.

13) הכוסס את החיט'. . בפה"א: ברכות לז, א.