טז, א

בו טעמו כלל וכלל רק הוא בהעלם גדול ולא נגלה בו רק מהות הלחם כמו שהוא בגולמתו שהוא הקמח כשנאפה ונעשה עיסת לחם והוא בחי' הקטנות שבו לבד דהיינו הגם שאינו נק' חטה כי יש בו תואר לחם מאכל הזן ומפרנס כלח' ממש אבל כל עיקר חיותו הפנימי שעל הלחם יחי' האדם שהוא הטעם נשאר בו בהעלם גדול ואין בו בגלוי רק מהותו כמו שהוא בבחי' גולם לבד ועכ"ז לענין ברכה מברך ברכת המוציא לחם וברהמ"ז כי לחם גמור הוא לכל דבר רק שאין בו טעם נרגש ונק' לחם מצה דלא מליח1 ואין בו טעם כלל ועיקר הענין הוא דע"י השאור להיות שיש בו כח חזק וחריף הוא פועל בחום רתיחתו להוציא ולעורר כח הטעם שבלחם בלישה ואפי' היטב מן כח ההעלם לגלוי גמור וכמו כל דבר חריף כתבלין ומלח דלטעמא עבידי ובפרט שאור ומחמצת שמחמיץ את העיסה הוא שנותן כח גדול לנפח העיסה ברתיחה בהגבהה שזהו עיקר כח המוציא כל טעמה בכי טוב וזהו כל עיקר ענין השאור כידוע אבל בלא שאור אין כח בלחם גם ע"י האפי' לעורר כח הטעם שבה שיבא לגלוי במורגש ונשאר בהעלם ועכ"ז לחם יקרא ואמנם לחם זה הוא נק' גולם הלחם כמו שהוא בלא התפשטו' כלל לא בכמותו ולא בטעם וד"ל והנמשל מזה יובן בשרש הלחם שהוא בחכמה כנ"ל דהנה ידוע שיש בחכמה ב' מדריגות הא' בחי' מהותה העצמי כמו שהיא והוא בטרם ההתפשטות שלה להשכיל כל שכל בטוב טעם ודעת ונק' גולם כמו חומר ההיולי והפשוט כו' ונק' כח המשכיל כל שכל שהוא אינו בכלל התחכמות שכל עדיין רק שממנו כח התפשטות ההתחכמות לכל דבר חכמה ועצה בכל דבר מה כו' ובחי' כח המשכיל הזה הוא בהעלם גדול מאד כידוע וסימן הראשון לתחלת גלוי שלו מן ההעלם הוא דוקא בדבור בפה שכאשר התינוק מתחיל לדבר זהו הוראה שכח המשכיל ההיולי שלמעלה מכלי המוח בא לגלוי שיהיה בכח שכלו להבין ולהשכיל על כל דבר מה כפי ערכו וקודם שיוכל לדבר עדיין כח המשכיל בהעלם לגמרי שהרי הדבור זהו בחי' סיום השפע מכח התחלה ומאחר שיוכל לסיים השפעות מחשבת השכל שבכלי המוח בדבור מזה מוכרח לומר שכח התחלה שבכח המשכיל התחיל לבא מן ההעלם שלו קצת כי נעוץ התחלה בסוף והסוף בתחלה והדבור הוא סוף ירידת והשפלת המח' הסתומה שבהעלם מהות כח השכל העצמי וז"ש לנפש חי' לרוח ממללא2 שנק' נפש המדברת שהוא עיקר בחי' מדבר וכל שאין לו עדיין הדבור הגם שיש לו מחשבה בהבחנה גמורה להכיר הטוב והרע ויבחור בטוב כזהב וכסף ויברח וירחיק הרע כדבר המזיק וכן במאכלים יבחר ויכיר בטוב וישנא וימאס במאכלים רעים וכ"ש שהוא מכיר אביו ואמו בטוב ולא יומשך אחר זולתם כלל אך שאינו יכול לקרותם בדבור בפה לומר אבא כו' הרי עדיין לא בא העלם כח השכל שלו לגלוי ולזה רמזו באמרם קטן אין לו מחשבה3 דגם שיש לו מחשבה אם לא תוכל לבא בדבור אינה מחשבה של דעת כלל אע"פ שמבין ומכיר במחשבתו הכל (ולפ"ע זה גם כשידבר לפי קוטן שניו יקטן מהות המחשבה שלא תשלם


1) מצה דלא מלוח: ראה שו"ע אדה"ז הל' פסח סתנ"ה, סכ"ט.

2) לנפש חי' לרוח ממללא: בראשית ב, ז ובתרגום אונקלוס שם.

3) קטן אין לו מחשבה: ראה גם לקמן קלז, ב ובהנסמן במ"מ לשם.