יח, ב

בעלמא והוא במצה זו שאנו אוכלים ע"ש מ"ה ע"ש שלא הספיק כו' בחי' גולמא בלי התפשטות והגבה' כלל רק כמו שהוא בעצם כנ"ל אז נגלה עליהם במהו"ע כו' ויכולים לקבל מז' ימים העליונים מקור שפע חיותם האלקי על כל השנה להיות תוס' כח חזק באמונתם שז"ש ורעה אמונה17 ע"י המצה דוקא כנ"ל והיינו רק מבחי' החסדים העליונים שבמהו"ע ממש שנמשכו לישראל דלעילא בז' הימים וז"ש מצות יאכל18 את ז' הימים כו' (וכמשי"ת) ומשם נמשך לכל ענף נשמ' פרטית בכל דור בז' ימי הפסח אבל כל נפש מישראל האוכל שאור וחמץ גם בהיות כדוגמת זה בעבודת הקדש שהוא בהתנשאות הלב מצד בינה לבא19 אע"פ שיש בו טעם ועונג כטעם לחם חמץ כו' שמגביה הלב וכמו ולחם לבב אנוש יסעד20 כו' מ"מ ה"ז בבחי' יש ודבר מה שהוא בחי' המנגד ממש לאור שפע החסדים העליונים דמ"ה דחכמ' כמו שהוא במהו"ע ממש עד שהכרת תכרת נפש זו האוכלת חמץ משרש' ביומין עילאין דז"א דאצי' שאינו מקבל שרש חיותו ממקורו בבחי' ישראל דלעילא להיותו בבחי' גבורות שהוא ההסתלקות למעלה בבחי' התנשאות ליש ודבר מה מורגש בטעם אלא דוקא יאכלו בנ"י מצות שהוא אפיי' העיס' קמח ומים כמו שהיא בגולמ' בלא טעם לחם ובלא התפשטות כלל שהוא תכלית השפלות והקטנות ונק' לחמא עניא כו' ונעש' ונמשך מזה מקור חיים העליונים לנש"י היפך השאור וחמץ שבאכילתו יוכרת משרשו גם מכל מדריג' פרטית שבז' ימים אלה מיום הא' עד יום הז' לפי שכלולי' זע"ז בחי' אור החסד כלול מכולם עד המל' וכן כל אחד כלול מכולם עד המל' וע"כ גם כנ"י ערבים זב"ז21 כו' בציור קומת אדם22 אחד ממש כידוע וד"ל. אך הנ' באמת יש להבין בענין טעם זה דאיסור חמץ ושאור מצד ההגבה' וגסות וכן מצד הטעם לחם משא"כ במצ' שאין בה טעם ואין בה תוס' והגבה' כו' שא"כ הי' ראוי שיצו' על העיקר והוא בגסות הלב והתנשאות ביש ודבר גם במילי דשמיא וכ"ש במילי דעלמא והיינו שיהי' דרכי העבוד' שבלב ומוח ותו"מ בפסח הכל בשפלות והכנע' כאיש עני שיחי' בלחמו כו' לבלי ירא' לבחי' יש ודבר כלל ולא תהי' דרך העבודה בלב בהתנשאות דרשפי אש ושמח' בטוב טעם ודעת כו' שלא יגב' לבו בדרכי ה' וכ"ש בעניני עצמו וזה הי' ראוי להיות עיקר האזהר' בל ירא' התנשאות וגסות בלב וכן הכעס שהוא בוער כאש אלא שפלות וענו' יתיר' כו' וזה לא מצינו שיהי' הפרש כלל בזה בין יו"ט של פסח לשאר המועדים דכתיב ושמחת בחגיך23 וכך מצוה ביו"ט של פסח בשמח' דוקא ושמח' זאת באה ודאי ברשפי אש התשוק' בבחי' התנשאות והגבהת הלב קצת ומצו' היא ולא איסור בפסח כמו בשבועות וסכות שהרי אומר הלל24 דכתיב אם הבנים שמח'25 כו' ואפי' עני שבישראל חייב לשתות יין ארבע כוסות26 וכה"ג ודאי צריך לעבוד את ה' בשמח' ואין הצווי רק על גשמיות האכיל' שלא יאכל חמץ ולא ירא' בכל גבולו27 והמצו' לאכול מצה ומה יש תועלת בביעור החמץ גשמי לענין הרוחני דאש גבו' דשאור וחמץ למעל' עד שהאוכל חמץ וכו' מאין יש חבור זה לגשמיות עם הרוחניות וכן באכילת מצה גשמיות יחזק אור


17) ורעה אמונה: תהלים לז, ג.

18) מצות יאכל: בא יג, ז.

19) בינה לבא: ת"ז בהקדמה (יז, א).

20) ולחם לבב אנוש יסעד: תהלים קד, טו.

21) כנ"י ערבים זב"ז: ראה תו"כ בחוקותי כו, לז. שבועות לט, סע"א. סה"מ תרמ"ד ע' רסד.

22) כנ"י. . קומת אדם: ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תערה. וש"נ. הנחות תקע"ז ע' קנה. וש"נ.

23) ושמחת בחגיך: פ' ראה טז, יד.

24) בפסח. . הלל: בתפלה ובהגדה ? ראה סידור אדה"ז סדר הלל וסדר הגדה.

25) אם הבנים שמח': תהלים קיג, ט.

26) עני. . ארבע כוסות: ראה פסחים צט, ב (במשנה).

27) ולא ירא' בכל גבולו: בא יג, ז.