יט, א

שרש החיות דנשמ' בחסד עליון דחכמ' כו' ואם יש חבור בהם א"כ הי' לו לצוות על העיקר שהוא הרוחניות דבחי' גבורות וחסדים והוא במניעת מדת ההתנשאו' ובהשתדלות במדת השפלות להשפיל עצמו שנכלל בזה ענין הגשמי דחמץ ומצ' כי הרוחניות עיקר ולמה עשה מהטפל עיקר ואם כל המצות כולן נתנו בבחי' הגשמיות במעש' בפו"מ דוקא כתפילין וציצית וסוכה וכה"ג הרי לא נתבאר טעמם אבל בפסח ומצ' עיקר הטעם הרוחני שבהם מובן ומבואר כנ"ל אך הנה באמת זהו יתרון מעלת הגשמיות על הרוחניות שהרי אע"פ שכל עיקר טעם הרוחני בחמץ ומצ' הוא הגסות או השפלות ברוחניות הנפש אמנם ודאי אין עונשין כרת בב"ד של מעל' על הרוחניות אם תגב' הנה"א בהתנשאות הלב בעבודת ה' וגם אם יגב' לבו בגסות הרוח במילי דעלמא בימי הפסח לא תכרת הנפש בשרש' בחיים העליונים דז' ימים העליונים כלל רק דוקא כאשר תאכל כל חמץ גשמי אז תכרת הנפש משרשה העליון למעל' ובמצות אכילת מצה דוקא בגשמיות תדבק נפשו במקור' העצמי להוסיף לה חיים העליונים ביותר ולא ע"י שפלות הנפש ברוחניות כלל כי גם אם ישפיל עצמו בתכלית אם לא יאכל מצה הגשמית לא יקבל כח וחיות הנשמ' משרש' כו' וגם בעניני העבוד' אין מהחיוב כלל שתעבוד הנפש בימי הפסח בשפלות דוקא יותר משאר הימים אלא גם אם תפלתו ועבודתו בתו"מ בשמח' והגבה' הלב אם יאכל מצה יחי' את נשמתו ממקור עצמות החיים כנ"ל ואמנם גם זה אמת שבודאי יש הפרש גדול בכללות ענין העבוד' בנש"י בין ימי הפסח לשאר הזמנים והמועדים בהיות ידוע ומבואר למעל' שכל נקודת ענין החג הזה דפסח היינו מה שהי' בו רק ענין ההתחל' של נקודת יהדותם שהיא האמונ' שבה יצאו מאפיל' לאור גדול מן ההיפוך להיפוך ונק' חסד נעורייך כנ"ל (וכמ"ש באריכות בד"ח בענין גפן ממצרים תסיע1 כו') והוא מה שיצאו מנש"ט דמצרים2 וחפצו להדבק באלקים חיים בכלל ולא בפרט שזהו כמו הבע"ת או הגר שמתגייר שנק' התחלת יהדותו שהיא בחי' נקוד' העצמית שממנ' מסתעף כל מה שיקבלו אח"כ עול תו"מ ואוי"ר באה"ר בתענוגי' כל הימים דור אחר דור כו' וזהו תוקף האמונ' שהאמינו בה' ובמש' עבדו3 באמונ' פשוט' בתכלית באלקים חיים ומלך עולם4 איך שהוא מקורא דכולא5 וכולא קמי'6 כו' ואין עוד מלבדו7 בלי שום טעם ודעת בהשגת שכל כלל רק למעל' לגמרי מן הטעם ודעת ומתוך תוקף אמונ' זאת הלכו כולם אחרי ה' כאיש א' במס"נ ממש לקבל עליהם עומ"ש שלימ' בכל אשר יצו' ה' ויגזור אומר במצותיו כו' וזה הי' בלא התפעלות רשפי אש מתוך התענוג והשמח' בהשג' אלקית כלל כי לא השיגו מאומ' כי לא שמעו מקוצר רוחם8 האלקי כו' רק בדרך שפלות עצומ' היינו רק שלא רצו להיות בפירוד מאלקי' חיים להיות מושקעים באפילת נש"ט ורצו לידבק באור גדול אך לא ע"י השג' בדעת וטעם כי היו שפלי' בעצמם בתכלית השפלות מכל צד שמררו את חייהם9 בעבוד' קש' בגשמיות וברוחניות נשמתם בשרש חייהם דכנ"י כו' ולא הי' בהם כח להיות מעובדי ה' ע"י השג' וטעם אלא כמו מי שהוא


1) בד"ח. . תסיע: צו, א ואילך. תהלים פ, ט.

2) שיצאו מנש"ט דמצרים: נסמן לעיל יג, ב.

3) שהאמינו בה' ובמש' עבדו: בשלח יד, לא.

4) באלקים חיים ומלך עולם: ברכת יוצר.

5) שהוא מקורא דכולא: זהר בראשית לג, א.

6) וכולא קמי': ראה זהר בהקדמה יא, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תרנג.

7) ואין עוד מלבדו: ואתחנן ד, לה.

8) לא שמעו מקוצר רוחם: וארא ו, ט.

9) שמררו את חייהם: שמות א, יד.