כא, ב

הוא ג"כ בבחי' לבוש וכמ"ש ה' מלך2 גאות לבש כו' וכמאמר בי' לבושים3 נתלבש הקב"ה שהוא עצמות המאציל בחכמה ובתבונה ובדעת4 כו' להיותו נבדל ומרומם מכל תואר ספי' ומדה גם בהעלם עצמותו דהרי אמר לאו מכל אינון מדות כלל רק שנק' בשם התלבשות לבד וזהו כללות ענין התלבשות הפרצופים שכולם אינם רק בבחי' לבוש וזה מלביש לזה כו' כמו שבגלוי הרצון העצמות שנק' כתר דאצי' ה"ז עד"מ כגלוי רצון שבמוח למטה שהוא לבוש שנמשך ומלובש בו רצון העליון שבהעלם העצמות וכן חכמה הגנוזה שבעצמות נמשך ומתלבש במהות חכמה דאצי' וגם חכמה ורצון דא"ק נק' לבוש ולמת"ב כלל עד רום המעלות רק שיורד בהשתלשלות בבחי' התלבשות ותפיסא לבד דהיינו שמהו"ע נמשך ומתלבש בלבוש אחר לבוש עד בחי' התלבשות האורות בכלים בז"א דאצי' שהן המדות חו"ג כחו"ג שבלב וז"ש לך ה' הגדולה כו' וראיה לזה שהרי אנו אומרים בכל בקשה י"ר מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך5 שהן חו"ג שבלב אדם העליון דאצי' וה"ז שינוי שיהיה רצון באהבה וחסד שבלב ואיך נתהפך מרצון של דין ורוגז שיכבשו רחמיו ויגברו על מדה"ד אין זה אלא שפושט א"ע מכח הרצון שבעצמו' שנתלבש בבחי' אצי' במדה"ד ומתלבש מחדש ברצון היפוכו של חסד ואהבה והיינו ל' י"ר מלפניך דוקא שזהו מהו"ע דוקא שיומשך לרצון של רחמים לגבור על רצון של דין ויכבשו רחמיו כו' עד שיורד ונמשך למטה מטה מאצי' לבי"ע לפעול בפו"מ החסד והרחמים לרחם על עני מדוכא ועל חולה מסוכן להחיותם וכה"ג וכך הוא בכל חידוש מע"ב בכל יום שברצונו מחדש על כל הברואים להשפיל ולהרים משום דכמצביי' עביד6 בחיל שמיא ומסדר הכוכבים7 והמזלות כרצונו דוקא שזהו שרצון העצמות נשתנה כו' וע"ד דוגמ' מכל הנ"ל בכחות נפש האדם בגוף שגם שרשם בנפש אינם רק בבחי' המשכת הנפש להתלבש בהן כו' וד"ל (ובזה יובן בתו' ביאור כל המאמרים דלעיל כמ"ש אנת הוא חד ולא בחושבן י"ס כו' ואין הפרש בין חו"ג כלל דלמד"ת בי' כלל גם לאחר שנתפס בהן משום דאין זה בבחי' תפיסא ממש וכמא' אין העולם מקומו כנ"ל וד"ל) ומעתה יובן ג"כ הנמשל מענין הנ"ל בסוף מעשה דפעולת האברים בגשמיות שהן למעלה גם מכחות הנפש כמו שהן ברוחניות הנפש עצמ' וראיה מתנועת הרגל ומעשה החסד בפ"מ כנ"ל באריכות דמזה יובן ג"כ למעלה בענין סוף מעשה שעלה במח' תחל' היינו תחלה להמשכות מהו"ע בהתלבשות דרצון וחכמה ומדות שבהעל' העצמות כו' והיינו במהו"ע ממש כנ"ל דהילוך הגשמי קדם להיות במהו"ע הנפש טרם שנמשכה לכח הרצון הרוחני שיעורר לרצון שבמוח עד שאין כ"ז רק בבחי' אמצעי לחבר כו' כך כל הצמצום המשכת מהו"ע בלבושים די"ס דעצמות לבוא בגלוי דאצי' באו"כ דבאמת הרי מצד עצמו לאו מכל מדות כלל כנ"ל דלמדת"ב כלל רק להיות סוף מעשה בגשמיות הבריאה יש מאין א"כ קדם הסוף מעשה במהו"ע טרם שנמשך להתלבש ברצון הפשוט העצמי להיות לו רצון להאציל כו' כנ"ל במשל ההילוך ברגל וד"ל וזהו טעם דמ"ד ארץ8


2) ה' מלך: תהלים צג, א.

3) בי' לבושים: ראה רקאנטי בראשית א, ג [ירושלים תשכ"א ג, ג] בשם הפסיקתא. שם ג, ה [יב, ד]. יל"ש ישעי' סס"א (רמז תקו). מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תרלא. וש"נ. שמות ח"ב ע' תרסג בשם ס"י.

4) בחכמה ובתבונה ובדעת: חגיגה יב, א.

5) אנו אומרים. . כעסך: בסדר תקיעת שופר בסידור האריז"ל [בדילוג].

6) דכמצביי' עביד: דניאל ד, לב.

7) ומסדר הכוכבים: ע"פ תפלת ערבית. ראה גם לקמן ל, א. תו"ח מקץ רכ, סע"ב.

8) ארץ קדמה לשמים: חגיגה יב, א. ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' רלא. וש"נ. תו"ח ר"פ ויגש ובהנסמן במ"מ לשם.