כב, א

קדמה לשמים וכמו משל הנ"ל בהילוך הרגל שגוף מעשה דהילוך זה הוא בא בעצם הנפש שהוא שמעורר לרצון להניע הרגל והרצון לא מצד עצמו הכריח לרגל לילך כ"א ע"י הכרח שהכריחו מעצמו' הנפש הרי הי' הילוך זה בעצם הנפש תחלה קודם שנמשך עדיין לרצון כו' כך כתיב והארץ הדום רגלי1 שנק' רגל בבחי' סוף מעשה וכמו סוף מעשה החסד בפו"מ בידו דכתיב אף ידי יסדה ארץ2 כו' וכתי' עולם חסד יבנה3 הרי כל מה שעל' ברצונו הפשוט כו' משום שחפץ חסד הוא5 במוה"ע6 כמ"ש בע"ח4 מטעם זה שהוא מטבע הטוב להטיב7 מצד העצם ע"כ מתלבש ברצון לזה כו' הכל הוא בשביל החסד בפו"מ דוקא א"כ הסוף מעשה עבמ"ת והוא שהכריח לרצון הפשוט ואע"פ שאח"כ הוא בהיפוך שהרצון מקור לרצון של חסד שבלב וחס' שבלב מקו' להשתל' החסד הגשמי מ"מ בשרש זה החסד הרי החסד הגשמי בפ"מ קדם להתעוררו' הרצון גם בעצמו' ממש כו' וד"ל. ונמצא מובן מכל הנ"ל שיש יתרון גדול לסוף מעש' בגשמיו' גם על המעולה שברוחניו' כמו רצון וחכמה ומדות שהן בעצמו' כו' וגם מובן ממילא הטעם לפי שבחי' הרוחניו' דרצון וחכמה אין להם בעצמות תפיסא דלמת"ב כלל כנ"ל (ואינ' רק כמו אמצעי לחבר כו' כנ"ל) א"כ ודאי דלגבי מהו"ע א"ס ב"ה אין חילוק והפרש כלל במדריגות השתלשלות הרצון ושכל ומדו' מעילה לעיל' בין היותר עליון עד היותר תחתון שזהו כמו מרצון העצמות עד רצון שבמעשה בפו"מ שכל אשר חפץ עשה8 בפ"מ אע"פ שזה תכלית העילוי וזה תכלית הירידה מאחר דלית מאן דת"ב כלל וכל השתלשלות דע"ס באבי"ע אינו בא רק מצד בחי' המשכת מהו"ע בהתלבשות לבד ולא מצד עצמותו כלל שלזה אין הפרש לגבי מהו"ע בין ב' הפכים דחו"ג עד חו"ג שבעצמו' כו' כנ"ל א"כ בכל בחי' השתלשלו' הרוחני' מראש הכל לסוף הכל אין הפר' בין העליון שבה' לתחתון שבהם לגבי מהו"ע כלל וכמו שאמ' דקמי' כחשיכה כאו'9 וכה"ג כידוע אבל בבחי' המעשה בגשמיות דוקא שזה עבמ"ת טרם שבא בהתלבשות בע"ס כנ"ל בענין ארץ קדמה כו' כמשל ההילוך והמעשה בפ"מ כו' הנה זהו מגיע במהו"ע יותר מאחר שבשביל זה ירד' בהתלבשות כו' כנ"ל עד שבחי' חו"ג שבא בפ"מ דוקא הוא שעבמ"ת טרם לרצון דחו"ג שברוחניות וא"כ הרי יש יתרון גדול לגשמי' דגוף המעש' שבו תלוי הכל ולא על הרוחניו' שמריש כל דרגין עד הרוחניו' שבעשי' שלכולם אין תפיסא כלל במהו"ע ועליון ותחתון שבהן שוין וד"ל ואחר כ"ז יתורץ ענין הנ"ל בחמץ ומצה דהנה דוק' בסוף מעש' בפו"מ שהוא באכילת חמץ גשמי הכרת תכרת הנפש מן שרש' הראשון כנ"ל ולא ע"י התנשאות וגסות הרוחני שהוא רוחני עכ"פ ואינו גשמי כ"כ כמו החמץ ושאו' לפי שכל בחי' רוחניו' שאיננו גשם גמור כעשי' גשמיות הרי אין להם תפיסא בעצמו' כלל כמו שהעליון שברוחניות למת"ב כך התחתון והשפל במדרגת הרוחניו' שניהם שוין לגבי מהו"ע כנ"ל וא"כ בבחי' חו"ג דחמץ ומצה הרי בחי' גבורה דאצי' למעל' שבריבוי השתלשלות עד נוגה דעשי' שהגבו' שם הוא בחי' התנשאות וגסות הרוח שזהו תכלית הירידה הכל שוה וכמ"ש קמי' כחשיכ' כאור' כו' לפי שכמו דחו"ג דעצמו' אין להם תפיס' בי' ולא נק' בשם גבור' כלל וכמ"ש ולאו מכל אינון מדו' כלל


1) והארץ הדום רגלי: ישעי' סו, א.

2) אף ידי יסדה ארץ: ישעי' מח, יג.

3) עולם חסד יבנה: תהלים פט, ג.

5) שחפץ חסד הוא: מיכה ז, יח.

6) במוה"ע: נסמן לעיל ב, א.

4) שעל' ברצונו הפשוט. . בע"ח: נסמן לקמן קטו, א.

7) מטבע הטוב להטיב: ראה שהיחוה"א פ"ד. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' ה. וש"נ. תו"ח בראשית ל, ב הערה 4.

8) שכל אשר חפץ עשה: תהלים קלה, ו.

9) דקמי' כחשיכה כאו': ראה [תהלים קלט, יב. הנסמן במאמרי אדה"א נ"ך ע' שסו]. עט"ר ע' נא.