כב, ב

כך גם גסות דנוגה בהתנשאות או מדה"ד ברוגז שלמטה אינו נק' גבורות קשות כלל לפי שכל השתלשלות הרוחניות כולם לית מאן דת"ב וכולן שוין עד שלא נק' הגסות דנוגה גבורות קשות כמו שגבו' עליונה עד רום המעלות לא נק' בשם גבורה כלל וכן במדת החסד אין חילוק בין היותר עליון עד החסד הרוחני דנוגה דעשי' כנ"ל אך ורק בחו"ג שבאים בגוף המעש' דוק' בזה יש יתרון גדול לגשמיות על הרוחניות כנ"ל וא"כ הרי הגסו' וההתנשאות לא יחייב כרת כלל וכן הכעס והרוגז רק האוכל שאור וחמץ בגשמיות דוקא שבזה מעורר לבחי' הגבורות במהו"ע שיומשך להתלבש ברצון של דין ולזה גורם שיכרת הנפש כו' דגם מצד טעם שזהו בחי' יש ודבר כנ"ל ג"כ דוקא ביש גשמי שמן החמץ גשמי ולא בישות וגסות הרוחני שבלב וכה"ג וד"ל וכמ"כ במצות אכילת מצה בגשמיו' דקמח ומים בלי שאור המחמיץ כו' תדבק הנפש במהו"ע ממש כנ"ל ולא ע"י השפלות והקטנו' בלב ומוח שהן רוחניות דבבחי' הרוחניו' אין להם אחיזה ותפיסא בעצמות אף להיותר עליון שבהם בשוה עם התחתון שבהם מטעם כל הנ"ל בענין איהו תפיס בכולהו עלמין ולית מדת"ב וזהו יסוד כל התו"מ שבאו בפ"מ דוק' ולא נתנו בבחי' הרוחניו' כלל כי המעש' עיק' כמצו' תפילין וציצית בקלף וצמר גשמי לעשות' בפו"מ וכן מצו' צדק' בחסד גשמי דוקא וכה"ג כל המצות (רק מצות אוי"ר ויחוד אלקו' תלויי' בלב ומוח ברוחניות וגם זה העיקר שבהם הוא למעש' דוק' שהרי עיק' מצות אוי"ר הוא מה שמקב' עמ"ש באוי"ר לעשות בפ"מ וא"ל אינו כלום וכן ביח"ע ויח"ת בק"ש עיקר המצוה שיאמר פ' ק"ש לצאת י"ח דוקא כמ"ש בפע"ח וד"ל10 :

(יא) והנה אחר כל הנ"ל יובן בתוס' ביאור ענין ורעה אמונ' הנ"ל שאין הפי' שהאמונה היא הרועה אלא בהיפוך שזן ומפרנס את האמונ' לפי שיש רועה שהוא הרועה שזן ומפרנס את האמונ' וביאור הדבר היינו שכנ"י נק' אמונה דאיהו אמת ואיהי אמונה11 וכמ"ש אמת ואמונה כל זאת וקיים עלינו12 כו' להיות שהן מקבלים במוחין ומדות שלהם מהארת עצמות א"ס ב"ה שנק' אמת וכמ"ש ואמת ה'13 כו' ע"י תו"מ ותפלה אך כל השנה נמשך לנשמות שלהם פרנסה ושפע זאת על ידי המדות עליונות דז"א שבתוכו רק מבחי' חיצוניות דבחי' מ"ה דאור אבא דאצילות שעל זה אמר כי אתה אבינו14 כידוע וזה בחי' השגות אלקו' בבינה לבא15 בכל חד וחד לפום שיעורא דילי'16 ובתו"מ שלו באוי"ר שנמשך שרשו מבחי' בינה דמל' דאצי' ה"א אחרונה דשם הוי'17 שמקבל מן המדות ששרשם בבינה דאצי' שמלובש בה חיצוניות דמוחין דאבא לבד אבל במצות אכילת מצה בליל הא' בא ונמשך פרנס' זו דכנ"י ממהו"ע דמוחין דאבא ששם גלוי פנימי' ועצמו' דאא"ס ב"ה והוא שנמשך כח וחיזוק האמונ' בנש"י שהיא מגעת במהו"ע ממש כנ"ל ולא שמשיגי' במהו"ע בהשגה ודעת שהרי אין במצה טעם רק שבא בהעלם והלבשה עכ"פ שנק' קטנות דאבא כנ"ל אבל בחי' קטנות זה יש בו יתרון מעלה מבחי' הגדלות כמו התינוק שיודע לקרות אבא כו' כנ"ל שהוא במהו"ע ממש והוא בעצם הדבר כמו שהוא בהוייתו ומהותו העצמי והוא בחי' עצם כח מ"ה דחכ' כמו שהוא ע"כ כל א'


10) וד"ל: כנצ"ל: וד"ל).

11) דאיהו אמת ואיהי אמונה: נסמן לעיל ז, א.

12) אמת ואמונה. . עלינו: תפלת ערבית (ברכת אמת ואמונה).

13) ואמת ה': תהלים קיז, ב.

14) כי אתה אבינו: ישעי' סג, טז.

15) בבינה לבא: ת"ז בהקדמה (יז, א).

16) בכל חד. . שיעורא דילי': ראה תניא בהקדמה ע"פ הזהר וירא קג, ריש ע"ב.

17) דמל'. . ה"א. . הוי': ראה זהר ויקרא יז, א. תו"ח ויצא קסז, ג הערה 38.