כג, א

יוכל לומ' אבינו בתפלה דכל השנה שאין זה רק ע"י המצה שבליל א' דפסח שנק' מיכלא דמהימנות' שזן ומפרנס כח האמונה שבא ממהו"ע דוקא וזהו ורעה אמונ' וד"ל וזהו מצו' יאכל את ז' הימי'1 יאכל ל' ממילא פי' שהז' ימי' יאכלו מצות וזה פלא דהל"ל ז' ימים תאכלו כמ"ש בכל המקומות דמשמעו בז' הימים האלה תאכלו מצות ואיך יתכן שיאכלו הז' ימים מצות שהימים אינם בני אכילה כלל אך הענין הוא דז' ימים אלה הן ז' מדות שבמל' דאצי' שרש נש"י למעלה וצוה ה' שיומשך שפע פרנסה דאמונה שהיא באה ממקום גבוה ביותר והיינו ממהו"ע דמוחין דאבא לבחי' ז' הימים דמל' שכוללי' כל נש"י לגולגלותם וזהו מצות יאכל לז' הימים כו' כי כל השנה אין המל' מקבלת מוחין חדשי' רק מבחי' נה"י דז"א וגם זאת אינו רק מחיצוניות מוחין דאו"א שבז"א ואין במל' ממהו"ע דמוחין דאבא אפי' בהעלם והלבשה דקטנות הנ"ל אבל בליל א' דפסח נמשך ממהו"ע דאור אבא בהעלם והלבשה דקטנות במל' ולפי שזהו ממקו' גבוה מאד נעלה שאין ערוך לו גם גלוי אורות ומוחין דאו"א שבז"א ומל' כל השנה ע"כ אומר בהגד' חכם מה הוא אומר מה העדות והחוקים כו' ולכאור' אם חכם הוא איך אינו יודע מה העדות והחוקים האלה כו' ודאי למד וידע היטב אלא הכונה בבחי' מהו"ע דמוחין דאבא בבחי' ג"ר שבו שלא נמשך כל השנה ע"י בחי' חכמ' שמתלבשת בבינה כלל וכ"ש שלא נמשך במדות דז"א ע"כ גם החכם דחכמ' עילאה שואל מה העדות כו' אשר צוה ה' אתכם כלומר שמתמיה מאין צוה ה' אתכם לכנ"י שהוא בחי' המל' ואיך נעלם הימנו כל המוחין העצמיי' הללו כו' (כמ"ש בכונות2 ) וזהו שאמ' יאכל ממילא ממקום גבוה מפני שלא יוכל להתמשך שם רק בדרך דילוג גדול ובהעלם והלבשה דבחי' הקטנו' דוק' וכנ"ל בענין התינוק יודע לקרות אבא מפני שמזה דוקא יבא בחי' הגדלות דאבא במ"ת כנ"ל וד"ל. ומעתה יש להבין3 מ"ש בשבועות בשתי הלחם חמץ תאפינה4 דלכאורה הוא דבר פלא גדול איך יתכן שבחג השבועות שהוא זמן מ"ת הותר החמץ שהוא בשרשו בחי' גבורות בחי' יש ודבר ומסתעף הימנו בחי' גבורות קשות דק"נ5 שהוא ההתנשאות והגסות כנ"ל שהוא היפך גמור המנגד לחכמה שבתור' כח מ"ה בחי' ביטול בתכלית כידוע דאורייתא מח"ע נפקת6 ואא"ס אינו שורה כ"א בבחי' אין ומ"ה בתכלית שהוא בחי' חכמה7 הקדומה דאור תורה ובאור פניו נתן לנו את תורתו וכמאמ' מה להלן באימה וביראה8 כו' והחמץ הוא ההיפוך הגמור ממש כנ"ל ומלבד שהותר החמץ עוד נוסף ע"ז שנעשה למצוה וחובה כמ"ש חמץ תאפינה חמץ דוקא ולא מצה ושתי הלחם הן תושב"כ ותושבע"פ9 כידוע ובודאי יש כאן ק"ו גדול מחג הפסח שלא היה אז רק בחי' ההתחלה של ההילוך בדרכי ה' כמ"ש חסד נעורייך כו' לכתך אחרי10 כו' היינו שקיבלו עליהם רק לצאת מאפילה דנש"ט לאור גדול בהתדבקות במהו"ע באמונה פשוטה לבד כנ"ל שאין זה רק בחי' ההתעוררות לבד לילך אחר ה' כו' נאסר להם החמץ אז בתכלית הזהירות והבדלה באזהרות כמה פעמים כל מחמצת לא תאכלו11 כו' לפי שהחמץ הוא המנגד לגלוי אור ה' שנגלה עליהם בליל אחד כ"כ עד שאמר כי כל אוכל12 כו'


1) מצות יאכל. . הימי': בא יג, ז. ראה גם ש"ך פינחס כה, טז. סידור סדר הגדה חצר, ב. לקו"ת פקודי ה, ב. צו יב, ב.

2) כמ"ש בכונות: ראה פע"ח (שחה"מ) שכ"א פ"ז פיסקא חכם. מ"ח וסידור האריז"ל שם.

3) ומעתה יש להבין: ראה מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב כאן ע' תקנא.

4) חמץ תאפינה: אמור כג, יז.

5) גבורות קשות דק"נ: ראה גם סידור סדר הגדה שא, ב. ביאוה"ז תזריע עד, ב.

6) דאורייתא מח"ע נפקת: זהר בשלח סב, א. יתרו פה, א. (רע"מ) משפטים קכא, א. קדושים פא, א. חוקת קפב, א. ואתחנן רסא, א.

7) ואא"ס. . בחי' חכמה: ראה תניא פל"ה בהגהה.

8) מה להלן באימה וביראה: ברכות כב, א.

9) ושתי הלחם. . ותושבע"פ: ראה השמטות לזח"א רס, א.

10) חסד. . לכתך אחרי: ירמי' ב, ב.

11) כל מחמצת לא תאכלו: בא יב, כ.

12) כי כל אוכל: בא יב, טו [בדילוג].