כג, ב

ונכרתה הנפש ההיא מיום הא' כו' אם כן כ"ש וקל וחומר גדול שבמ"ת שנכנסו לפני ולפנים לקבלת התורה פב"פ שיאסר להם החמץ בתכלית הזהירות הרבה יותר ונהפוך הוא שמלבד שלא נאסר החמץ הרי הוא מצו' וחובה בשתי הלחם שחמץ תאפינה דוקא כו' אך הענין הוא דאדרבה היא הנותנת דמשום שביצ"מ היה רק בחי' ההתחלה בהילוך בקדש העליון כנ"ל ע"כ נאסר להם החמץ בתכלית ונצטוו באכילות מצה דוקא אבל במ"ת שכבר החזיקו בהילוך אחרי ה' ונכנסו לפני ולפנים לקבל אור פני מלך בבחי' פב"פ ע"כ נצטוו בשתי הלחם שיהי' של חמץ דוקא כמ"ש חמץ תאפינה והטעם לזה יובן עד"מ (המבואר בזהר13 ) כמו תינוק קטן מיד שגמלוהו משדי אמו שמרגילים אותו במאכלי לחם מעט מעט הנה ודאי א"א שיתחילו להאכילו לחם גמור בטעמי' שונים שראוים לגדול פן יזיק לנפשו ביותר כי לא הוכן כלי אצטומכא שלו רק לחלב ולא יכיל כלל לחם כידוע שתינוק בן שנה א"א להאכילו בלחם גס וגם לא מאכלים של לחם עם בשר וכה"ג אלא רק מאכלים קלים ביותר שלא יורגש בהם טעמים שונים כלל כתבשיל קל של חטים קליות ואח"כ של חטים ודגן גרוסו' באופן שיוכל להאכילו במשך הזמן לחם חטים אפי' ומבושל. וכ"ז צריך להתמשך זמן רב ולא בבת אחת. והעיקר הוא שירגילוהו במאכלים קלים שאין בהם טעמים חזקים כ"כ רק במיעוט הטעם המורגש לנפש כו' כדי שיוכל לקבל כפי מזג כלי אצטומכא שלו הדק ביותר ואח"כ מעט מעט ירגילוהו בטעמי מאכלי קלים שונים בטעם בלתי מורגש כ"כ עד שיוכל לאכול לחם גמור וכמ"כ החולה שקם מחוליו שא"א להכיל מאכלים של בריאים כי לא יוכל לקבל טעמי מאכלים שהבריאים אוכלים אלא מאכלים קלים בטעמן מאד ומעט מעט ירגילוהו עד שיוכל לקבל כל טעמי מאכלי לחם ובשר החזקים כו' והרי מובן שעיקר התועלת ברגילות המאכלים הקלים לא שיחי' בהם לעולם כי א"א להבריא שיזון ויחיה מהם אלא שעי"ז יבא לכלל בריאות שיוכל לקבל ולהכיל מטעמי מאכלים קשים דלחם גמור ובשר שמזה יחיה האדם הבריא כו' וד"ל (ובזה יובן יותר ענין הטעם שהתינוק יודע לקרות או"א בטעימ' טעם דגן דוקא אין הכונה בלחם גמור אלא בטעמי מאכלים קלים של דגן עד שירגיל כ"כ שיוכל לטעום טעם לחם גמור וטעם דגן דקאמר הוא הכנה בלבד וע"כ אינו יודע רק לקרות אבא לבד וכשירגיל בזמן רב לטעום בגסות טעם לחם מאכלים אלה יביאוהו שיבא לשלימות הבריאות שיוכל לאכול לחם גמור כתינוק בן ג' וד' שנים שאז אין הידיעה לקרות אבא לבד אלא היודע בדעת גמור כגדול) והנמשל מכ"ז יובן בכנ"י בטעם מצות אכילת מצות שאכלו ביצ"מ שנק' לחם עוני בבחי' הקטנות דוקא לפי שהיו אז בבחי' הקטנות ביותר בשרש נשמת' וגם בנשמות שבגופות שלהם ממש כילד קטן הנולד ומתבוסס בדם לידה כמ"ש ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך14 כו' (ואם כבר הגיעו לבחי' ימי הגדלות אחר תשלום ימי היניקה


13) המבואר בזהר: כ"ה גם במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב כאן ע' תקנא. ראה זהר תצוה קפג, ב.

14) ואעבור עליך. . בדמיך: יחזקאל טז, ו.