כז, א

האמונה וד"ל. ובכל הנ"ל יובן מ"ש בשתי הלחם דשבועות חמץ תאפינה1 כו' חמץ דוקא דהנה שתי הלחם הן תושב"כ ותושבע"פ2 שהוא לחם שיש בו טעם דוק' והן טעמי תור' בטוב טו"ד כו' וזהו שציוה לאפותם בחמץ דוק' וזה נמשך דוק' מן המצה שאין בה טעם אע"פ שהי' בקטנו' אבל שרשה מעצמו' ומהו' החכ' שלמעל' מן הטעם דהיינו שלא יוכל לבא בגלוי טעם ודע' כלל ובמ"ת הוא שיצאו הטעמי תורה לידי גלוי מן ההעל' ויובן עד"מ אב רחמן שחפץ בבנו יחידו שיגיע לאמיתי' המעלה במדריגת עבודת ה' אמנם אם יגלה לו טעמי הדברים עפ"י שכל וטעם לא יכילנו הבן וגם לא יכוין במעשה רק כפי הוראו' הטעם והדעת שילמדנו ויוכל לנטו' מן הדרך לימין או שמאל ולא יכוין לאמיתת הדבר מצד שהמע' עצמ' יש בה עומק שלא יושג ע"פ שכל וטע' וראי' שאם לא יעש' רק כפי אופן הטע' לא יכוין אמיתי' המע' כמו שהיא באמ' ע"כ אין עיקר שלימו' הדב' רק שיצונו בציווי על אופן המע' בלא טעם ושכל כלל רק ע"פ הציווי שיצונו אז יעש' ודאי כפי הצריך באמת ולא יטה ימין ושמאל מאחר שאין בו טעם שיטעה אותו (דוגמא לדבר בטעמי דינין זה אוסר וזה מתיר כב"ש וב"ה שא' מהן אינו הלכה למעשה אמיתית וזה בא מצד שבא הדבר בטעמי' וסברות זה נוטה שכלו כך וזה להיפך כי גם באותו הדבר שקבלו הטעם מרבם זה יטהו לחסד וזה יטהו לדין3 משא"כ הלכות פסוקות בלא טעם כלל שא"א לנטות ולטעות כלל ואין בזה מחלוקת כלל ועד"מ גזירת מלך בלא טעם ופירוש אין לנטות בזה רק כפי המבואר באופן הציווי אבל כאשר בא עם פירוש וטעם זה יפרש כך וזה יפרש כך כו') כמו שיצוה אדם לבנו בגזרת כיבוד אב לטובתו כל הימים שזה תאכל וזה לא תאכל ובדברים אלו דוקא תדבק תמיד ובדברים אחרים פרטי' תרחק ביותר שאלו הדברים יהיו לטובתך וזולתם יהיו לרעתך מאד או שאם תעשה כך וכך ייטיב לך ואם תעשה דבר שאני מזהירך לרחק תרע לך ואע"פ שאינו אומר לו טעם כלל בכ"ז וגם הבן אינו רואה בשכלו שזה טוב לו וזה רע לו יאמין באמונה שלימה ולא יטה ימין ושמאל מכל אשר ציוהו אביו שבודאי אמיתית הדבר כן הוא בלי ספק מצד אמונתו זהו יותר טוב משהי' אומר לו אביו שכל וטעם לכל ציווי שזה האופן יהיה לטובתך מטעם זה וזה האופן יהיה לרעתך מטעם זה אע"פ שלכאורה היה הבן מקבל יותר בכי טוב את הציווי שלו להזהר מכל אשר רע לו כי יודע היט' בטוב טעם למה יהי' לרע לו וכן במעשה הטוב היה שומר בכל לב לעשותו מצד הטעם בטוב זה מ"מ היה נוטה מן הדרך לימין או שמאל וגם שקיבל בכי טוב אבל לא ישמור יפה אופן המעשה כמו שהיא באמת רק ע"פ תוקף האמונה שיאמין שבודאי דבר זה אמת לאמיתו בלי ספק וא"צ רק לשמור אופן הציווי על המעשה לבד שלא יטה מן הדרך לעולם (וכמו עד"מ הסגולות שיעשו שאינו יודע טעמם כלל רק מאמין שפועל לטוב כשיעשה כך וכך א"צ רק לשמור אופן מעשה הסגולה וכן הרפואה בסממנים שאינו יודע טעם וחכמת הרפואה כלל א"צ רק לשמור אופן מעשה הרפואה אבל אם יודע בטעם של הסגולה ורפואה יכול לנטות כי יטה מן האמת ע"פ טעות השכל כי יש ברפואה כח מה שלא ישיגנו הטעם ונעלם מכל חכם וכה"ג ועיקר הענין


1) חמץ תאפינה: אמור כג, יז.

2) שתי הלחם. . ותושבע"פ: השמטות לזח"א רס, א.

3) כב"ש וב"ה. . לחסד. . לדין: נסמן לקמן קכד, א.