כז, ב

לפי שהמעשה למעלה מן השכל וע"כ לא יכוין בשכל כפי אמיתית המעשה וראיה ממה שאין שלימות החכמה רק בנסיון4 במעשה הרי גם שמצד השכל הוא בטוב טעם ודעת הישר עיקר בירורו בין טו"ר אמת או שקר רק בנסיון דוקא וד"ל) ואמנם אם הבן עשה וקיים כל ציווי אביו הכל באמונה פשוטה בלי חקירת טעם ושכל כלל וכלל הנה אחרי ימים רבים כשהגדיל בשנים ועמד על טוב טעם ודעת שבכל פרטי ציווי אביו אז ישמח נפשו ויגיל מאד ויתחזק במעשה זו יותר ויותר כי אחר האמונה החזקה דוקא שנגלה לו טעמי הדבר לא יהיה זה רק כפי שהוא באמת לאמיתתו בלי נטי' ימין ושמאל כלל ואז הטוב טעם ודעת מוסיפי' אור גדול להורות כפי האמת דוקא והנמשל יובן מכ"ז בענין פסח ושבועות דאמונה שיצאו בה ממצרים קבלו הדבר לאמיתתו ואע"פ שלא נודע להם טעם כלל כמצה זו שאין בה טעם כמשל הציווי שבלא טעם כלל כנ"ל ואח"כ במ"ת נתגלו לכנ"י טעמי תורה בסוד ה' הכמוס למעלה אך לא היו יכולים לקבל תחלה רק היו כל טעמי תורה בהעלם ובקטנות כדי שלא יטו ימין ושמאל והוא מ"ש לכתך אחרי5 כו' ואז דוקא כשנגלה להם טעמי תורה במ"ת הועיל לנשמתם שילכו אחרי ה' בתו"מ בלי נטית ימין ושמאל בתוס' חיזוק כל ימי עולם בכל דור ודור שהכל מקבלים ממה שניתן לכנ"י במ"ת וכ"ז רק מצד הקדם האמונ' ביצ"מ וזהו שאמר בשתי הלחם דשבועות חמץ דוקא תאפינה שהן טעמי תורה כנ"ל לפי שאכלו מצה ביום א' דפסח ונזהרו מן החמץ משום דהא בהא תליא וד"ל:

(יד) ובכל זה יובן מה שקורין פ' זכור6 לפני חג הפסח דמה ענין מלחמת עמלק שהיה אחר קבלת מקצת תורה במרה7 ליצ"מ שקדם לזה אך הנה עפ"י כל הנ"ל בענין פסח ושבועות יובן מה שנחלקו בגמרא8 אם מצות צריכות כונה או א"צ כונה וקי"ל דא"צ כונה (וע"פ הסוד היינו כונה שע"פ הטעם וסוד העליון וגם לפי הפשט דא"צ כונה לצאת י"ח או שצריכות כונה לצאת י"ח הכל עולה לענין א' וד"ל) הענין הוא דבמצות הנה העיקר הוא הציווי שהוא על עצם המעשה לבד בלא טעם כלל ומה שיש בה טעם וסוד ה' הוא כמו דבר נוסף על העצם וכטפל לגבי העיקר וכמובן ממשל הנ"ל בציווי האב אל בנו כו' וזהו מ"ד מצות א"צ כונה (גם לצאת י"ח שהמעשה מצד העצם הוא העיקר גם אם אינו מכוין לצאת דאין כונתו כלום כי הרי כטבע בנפשו ע"י האמונה שהיא סוד הכל וע"כ מצות מצד עצם המעמיד שלהם שהיא האמונה א"צ כונה כלל) וזהו ענין מצה דפסח בבחי' אמונה שלמעלה מן הכונה והטעם כלל שהוא העיקר ומעמיד לקיים כל הטעמים וכונות ביחו"ע שבמצות כו' ומ"ד מצות צריכות כונה היינו כמו ענין טעמי תורה שנגלה במ"ת שהן שתי הלחם כנ"ל וכמ"ש טוב טעם ודעת למדני9 כו' כל טוב טעם העליון שבפלאות חכמתו חכים ולא בחכמה ידיע'10 למדני בגלוי המושג כמו לע"ל שיתגלו טעמי מצות כנ"ל ומפרש הטעם למה ראוי לזה האור הגדול לפי שבמצותיך האמנתי


4) שלימות החכמה רק בנסיון: ראה מאמרי אדה"א בראשית ע' נד. וש"נ. תו"ח בראשית ג, א ובהערה 1.

5) לכתך אחרי: ירמי' ב, ב.

6) שקורין פ' זכור: ראה להבא להלן מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב כאן ע' תקנג.

7) קבלת מקצת התורה במרה: ראה רש"י בשלח טו, כה. מכילתא שם. סנהדרין נו, ב. לקו"ש משפטים כרך כא ע' 142.

8) שנחלקו בגמרא: נסמן לעיל ה, א.

9) טוב טעם ודעת למדני: תהלים קיט, סו.

10) חכים ולא בחכמה ידיע': ת"ז בהקדמה (יז, ב).