כט, א

הנק' נייחא דרוחא בזוהר וענין נייחא דרוחא1 זה היינו עד"מ משביתת אדם ממלאכתו שנק' נייחא או מנוחה שזהו ענין החזרת אותו כח הפעול' שנתפשטה במלאכ' פעולתה לעצם הכח שבידו שזהו נק' נייחא אבל הוא רק נייחא דנפש שהוא רק המנוחה של כח הדם הוא הנפש המתפשט בתנוע' כידוע ואמנם נייחא דרוחא הוא למעלה מזה והוא מנוחת הרוח שבלב שהן המדו' שהוא מקור לכח התנועה שבמלאכ' הוא הנק' נייחא דרוחא וכמו שתשוב רוח האדם אליו בעת שנח ממלאכת עבודתו כידוע ועד"ז הוא המנוחה שלמעלה גם מזה והוא הנק' נייחא דנשמתא שבמוחא שהוא כח השכל והתחכמות שבכלי המוח הנמשך למדות שברוח הלב חוזר אל בחי' עצמותו ומקורו והוא העיקר בענין השבת למעלה שזהו הנק' קדש העליון דבחי' החכמה נק' קדש2 אך בשבת עולה בבחי' פנימיו' החכמה דהיינו בבחי' מקורה כמו שהחכמה באין דכתר כמ"ש והחכמה מאין תמצא3 ונק' אין דחכ' קודם שנמשכה בבחי' גלוי ליש במוח החכמה והוא מ"ש כי קדש היא לכם בקדש העליון דכתר שבבחי' אין דחכמה שנקרא קדש מלה בגרמיה4 כו' שלא נמשך למטה כלל כמ"ש במ"א וזהו עולת שבת שהשבת עולה כענין מזמור שיר ליום השבת6 שהשבת עצמו ששרשו בחכמה עולה בשיר מפני ששובת וכשעולה עולה במקורו בבחי' אין שמשם תמצא והיינו בשבתו5 לשון נסתר כידוע וד"ל והיינו בחי' כח מ"ה דחכמה כמו שהיא בבחי' אין ומ"ה במקור' הנעלם לפי שבראשית דחכמה שבמע"ב נמי מאמר7 הוא לפי שבמע"ב הרי ירד האור דחכמה מאין ליש ובשבת חוזר ועול' למקורו העצמי וידוע שזהו ענין או"ח שחוזר למקורו הראשון8 אחר שירד למטה בבחי' אור ישר והוא כל ו' ימי בראשית שירד אור החכמה בבינה ומדות בבחי' או"י עד בחי' המעשה בפו"מ ובשבת הכל עולה בבחי' או"ח וזהו כמו עד"מ המים שבהר גבוה שיורדים ונמשכי' מגבוה לנמוך בעמק שכאשר עולין מלמטה למעלה עולין עד מקור חוצב'9 בהר שמשם התחילו לירד ולמשוך למטה ואמנם א"א שיוגבהו למעלה ממקורם כלל וזהו משל להבין שא"א שיעלה ויגיע בחי' או"ח למעלה מהתחלה דאו"י כי זהו שאמר בס"י נעוץ תחלתן בסופן10 וסופן בתחלתן א"כ אין לסוף יותר כח לעלות מן התחלה דנעוץ סופן בתחלתן לבד ולא למעלה מתחלתו כו':

אך הנה פי' ממחרת השבת היינו למעלה גם מכל עיקר בחי' עולת שבת הנ"ל דהיינו למעלה גם מבחי' אין דחכמה שנקרא קדש מלה בגרמי' הנ"ל וע"כ נקרא ממחרת של השבת שהשבת עצמו מקבל משם כו' והוא יום ב' דפסח שבו מתחיל הספי' שנקרא מחרת השבת דיום א' דפסח נקרא שבת ויום שלאחריו נקרא ממחרת השבת (דלא כצדוקים שאומרים מחרת השבת סתם דהיינו יום א'11 דוקא) ואמנם באמת הנה גם בשבת עצמו יש בו עליה ב'12 שעולה למעלה גם מבחי' אין דחכמ' הנ"ל אע"פ שאו"ח אינו מגיע רק לתחלה דאו"י כנ"ל אך הנה במנוח' דשבת יש ב' מדריגות הא' בחי' עליה והסתלקות אותו האור ושפע שירד בוי"מ הוא שחוזר ומתעלה ובא למקור חוצבו בלבד כנ"ל כמו כח הפעולה שחוזר


1) נייחא דרוחא: ראה גם זהר בהר קח, א. מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' קעו. וראה גם שע"ת ח"ב צו, א ואילך.

2) חכמה נק' קדש: ראה זהר (רע"מ) בא מג, ריש ע"ב. אמור צד, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתקב. וש"נ.

3) והחכמה מאין תמצא: איוב כח, יב.

4) קדש מלה בגרמי': ראה זהר אמור צד, ב. לקו"ת מסעי צג, א. שע"ת ח"ב צו, ב ואילך. מאמרי אדה"א בראשית ע' מה ואילך.

6) מזמור שיר ליום השבת: תהלים צב, א. ראה גם סידור קפח, ד.

5) עולת שבת. . בשבתו: פינחס כח, י. ראה גם שע"ת שם צח, ד. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' רלח.

7) שבראשית. . נמי מאמר: ר"ה לב, א.

8) או"ח שחוזר למקורו הראשון: ראה הנסמן במאמרי אדה"א נ"ך ע' תצ. תו"ח נח ס, ב הערה 22.

9) עולין עד מקור חוצב': ראה יומא לא, א. מאמרי אדה"א נ"ך ע' קנ. וש"נ.

10) בס"י נעוץ תחלתן בסופן: ראה ס"י פ"א מ"ז.

11) דלא כצדוקים. . יום א': ראה מנחות סה, סע"א ואילך.

12) בשבת. . עלה ב': ראה גם מאמרי אדה"א נ"ך שם.