כט, ב

אל עצם הכח עד כח של השכל שבעשיה שירד ונטרד במלאכה זו עולה אל עצם כח השכל שלוקח משם ובודאי לא יעלה ויגיע רק למקו' חוצבו כמו שהיה בתחלת ירידת אור השכל הזה כו' כנ"ל בענין נעוץ סופן בתחלתן לבד אך ע"י ביטול והתכללות זאת הרי מגיע גם אותו מקור השכל לבחי' פנימיות מהות ועצמות כח המשכיל ההיולי שזהו טרם שנעשה מקור לירידת והתפשטות כלל שזהו למעלה הרבה גם מראשית ירידת אור שכל זה שנקרא אין דחכמה כו' כמו שאנו רואים בטבע המנוחה שגם שהוא נח ממלאכה וטירדא לבד אבל כשהוא נח בא לעצמות ומהות נפשו ממש לפי שזהו טבע דבחי' או"ח כשהוא חוזר חוזר לקדמותו ממש שהוא בחי' העצמות ממש וזהו פי' הפשוט דבו שבת וינפש ממש וד"ל וזהו מדריגה הב' במנוחה דשבת שהעלאה דאו"ח עולה ונכלל בעצמות המאציל ממש שלמעלה גם מבחי' מקור להתפשטות וירידות אור החכמה מאין כו' שהוא למעלה מאין דחכמה עצמה וזהו השתחוו לה' בהדרת קדש13 הדורו של קדש דאין דחכמה למעלה הימנו והוא ביטול דכח מ"ה דחכמה ליכלל בעצמות כו' וזהו כמו שאם היו המים יכולים לעלות גם למעלה ממקו' חוצבם כו' וזהו עיקר ענין השבת שנקרא עליות העולמות בכלל גם בבחי' התענוג שמלובש בחכמה (שנקרא עתיקא קדישא ) עולה למהות ועצמות התענוג הפשוט שבמוה"ע15 המאציל ממש (שנקרא עתיקא סתימא14 או ע"י דע"י16 כו') אך ממקום שעלה בעלי' הב' במוה"ע17 ממש הרי משם חוזר ויורד בבחי' או"י שהוא ג"כ בבחי' ירידות העצמות ממש ויורד ונמשך ומתלבש עד למטה ממש והוא כמו שאנו רואים דבר זה בכל הנסים ונפלאות שנעשו למטה בהיפוך הטבע כמו רחב"ד שאמר18 מי שא' לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק הרי צירוף האותיות האלקי' דטבע השמן נמשך בחומץ וכאשר נהפך הצירוף בשרשו בי' מאמרות ודאי כך עלה עד רום המעלות בשרש דשרש האותיות הראשון והוא גם בבחי' אין דחכמה שהמשיך ממקור האין דחכמה המשכה חדשה והיינו ממהו"ע המאציל והרי ירד ביריד' והמשכ' למטה בפ"מ כתחיית המתים בפ"מ וכהפיכת ים ליבשה בפ"מ וכן כחומץ שהדליק וכה"ג א"כ הרי בא האור הזה שממהו"ע ממש בדרך התלבשות וירידה בדבר גשמי באות ומופת שבו נעשה היפוך הטבע בצירופים דדיבור וע"כ הרואה מקום שבו נעשה הנס מברך19 ברוך אתה לנוכח מפני שזהו הבא למטה במקום זה ממהו"ע ממש כו' ולפ"ז הרי גם בבחי' ירידה דאו"י יש מבחי' אור העצמות ממש כמו בעליי' הב' דאו"ח שחוזר לקדמותו ממש כנ"ל רק שהוא בדרך העלא' וזהו בדרך ירידה בלי שום הפרש ביניהם כלל בעצם זה האור שהוא מהעצמות דוקא אך מ"מ זהו ההפרש שיש ביניהם שבהעלאה דאו"ח שהוא בבחי' עליה דביטול היש לאין עד בחי' האין דחכמה שגם הוא עולה ומתכלל בעצמו' נקרא מופלא ונעלם בבחי' סדכ"ס למעלה ממש אבל בנסים וכה"ג הרי בא האור העצמות למטה בבחי' יש ממש באותו מקום ודבר שנעשה בו הנס אע"פ שנק' נפלאות להיותו בא ועולה בביטול כח צירוף הראשון עד מקורא דכולא אבל הרי חוזר ויורד


13) השתחו לה' בהדרת קדש: תהלים כט, ב. ראה גם מאמרי אדה"א נ"ך ע' קמט.

15) שבמוה"ע: נסמן לעיל ב, א.

14) עתיקא קדישא. . עתיקא סתימא: ראה גם לקמן סא, ב ובהנסמן לשם.

16) ע"י דע"י: עתיקא דעתיקין. ראה גם מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' מד. וש"נ.

17) במוה"ע: נסמן לעיל ב, א.

18) רחב"ד שאמר: נסמן לקמן קמד, א.

19) הרואה מקום. . מברך: ברכות נד, א. ראה גם שע"ת ח"א יד, ג ואילך ובהנסמן במ"מ לשם.