לא, א

הנסי' שנעשו בדרך הטבע שמושג מהות' ואינן נק' פלא כלל כנ"ל וד"ל (ומ"ש וירא ישראל1 את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים כו' היינו בקי"ס שהיה שם גלוי ההעל' דעצמות למטה מעין דלע"ל כמאמ' ראתה שפחה על הים2 מה שלא ראה יחזקאל כו' ומ"ש עד יעבור עמך ה' ולע"ל אמ' עד יעבור3 סתם שלמעלה משם הוי' כו' היינו משום דבנהר יעברו ברגל4 בנהר דבינה שם נשמחה בו ממש וקי"ס יהי' אז טפל כמ"ש במ"א ויתבא' בסמוך) (ונמצא מובן מכל הנ"ל דנסים שבזמן הגלות שמלובשי' בהסתר בדרכי הטבע דוקא עד שאמ' אותותינו לא ראינו שעכשיו הן למטה הרבה מנסים שלמעל' מן הטבע לגמרי שנק' נפלאות ה' עד בחי' העצמות ממש הנה לע"ל יהי' להיפך שנסים האלו יגלו מה שבהן מבחי' העצמו' ממש ונסים שנק' נפלאו' יבואו לגלוי מההעלם בדרכי הטבע לפי שהטבע עצמו לא יסתיר כלל וז"ש רז"ל כל שאינו בהסת' פנים5 אינו מהם כו' שהוא מ"ש ואנכי הסתר אסתיר פני6 בזמן הגלות כו' שהסתר זה יגלה לע"ל דוקא שיהיו למעל' מן הנפלאו' שביצ"מ מטעם שבהם יורד מבחי' העצמות ממש עד שאין כמוהו בנפלאו' העליונות עכשיו ועכ"ז אמ' למען תזכור7 כו' כל ימי חייך לימוהמ"ש ועוה"ב וגם מ"ש כיצי צאתך מא"מ משמע פשוטו כמו שהי' הגלוי נסים ונפלאות ביצ"מ כך אראנו נפלאות לע"ל משום שאמר ועברתי אני ולא מלאך8 כו' וד"ל) ועפ"י כל הנ"ל יובן עיקר ענין השבת והחול שהשבת גורם ירידת האור מן העצמות להתלבש בימות החול בבחי' א"י ג"כ כמו שעלה בבחי' או"ח בעול' שבת כנ"ל וכמ"ש וקראת לשב' עונג9 כידוע דקריאה זו היינו בחי' ההמשכה והירידה מן עצמות התענוג הפשוט שבמהו"ע ממש שעלה לשם בבחי' או"ח לקדמותו ממש למעלה מעלה גם מבחי' אין דחכמה הוא עצמו שיורד בימות החול וע"כ אומ' מזמור לתודה בחול10 שימות החול זהו כמו הנסים שמלובשים בטבע שמביאי' קרבן תודה כנ"ל כך יורד אא"ס ב"ה להתלבש בימות החול מעצמותו לרצון וחכמה ומדות ומדו"מ כו' אבל בקב"ש אומ' השתחוו לה'11 כו' בבחי' עלי' דאו"ח אל העצמו' ממש ועלי' זו עצמה חוזר ונמשך וזהו וקראת לשבת עונג העליון כו' וע"כ השבת גורם לו' ימי המעשה דחול וחול גורם לשבת והיינו הך דהשביתה מן המלאכה דוקא עושה העלי' דאו"ח בשבת ועלי' דאו"ח דשבת עושה ירידה דאו"י בחול והא בהא תליא משו' דזהו הכלל דעצמו' אא"ס ב"ה למעלה מעלה עד אין קץ שזהו בבחי' העלי' דאו"ח ולמטה מטה עד אין תכלי' שזהו ירידה דאו"י וכאש' בחי' ההעל' דאחר העל' שבעצמו' בא לידי ירידה למטה עד אין כו' היינו בחי' עמ"ר שנמשך לעמ"ת והוא ענין השבת והחול שהן עתה ב' הפכים רק זה גורם לזה אבל לע"ל יתאחדו ממש כו' דהיינו שבחי' העילוי דהעלם אחר העל' שנק' סדכ"ס שבמהו"ע עד אין קץ כו' יבא כמו שהוא למטה כו' בלי שום הפרש בין בחי' מעלה ומטה כלל ולא יהיה בחי' עליה וירידה כלל רק למטה כמו למעלה ממש בשוה וז"ש ביום ההוא יהיה ה' כו' יח"ע ויח"ת שוין ממש וזהו השוה ומשוה שבת וחול או"ח ואו"י (וכן ענין קבלה והלכה שהלכ' הוא כמו ימות החול שמלובש בדבר המושג בשכל האנושי במהותו


1) וירא ישראל: בשלח יד, לא.

2) ראתה שפחה על הים: מכילתא בשלח טו, ב.

3) עד יעבור. . עד יעבור: בשלח טו, טז. ראה גם לקמן לג, ב. פט, ב ואילך. צה, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'קכ.

4) דבנהר יעברו ברגל: תהלים סו, ו. ראה גם ד"ה לה"ע קי"ס מכ"ק אדה"א [קה"ת תשמ"ט ע' 27 ואילך]. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' רג. תו"ח בשלח ע' רסד וע' רצד.

5) כל שאינו בהסת' פנים: חגיגה ה, סע"א. וראה גם לעיל כד, סע"ב ואילך.

6) ואנכי הסתר אסתיר פני: וילך לא, יח.

7) למען תזכור: נסמן לעיל ב, ב.

8) ועברתי אני ולא מלאך: בא יב, יב. נסמן לעיל ל, ב.

9) וקראת לשב' עונג: ישעי' נח, יג.

10) אומ' מזמור לתודה בחול: ראה גם מאמרי אדה"א נ"ך ע' קמח ואילך.

11) בקב"ש אומ' השתחוו לה': ראה הערה שלפנ"ז.