לז, א

עצומה והוא בחי' השתיקה לגמרי ולמעלה היינו ג"כ בחי' עליי' המל' שהוא הדיבור למעלה מעלה מבחי' הדיבור כנ"ל וזהו עצרת לשון מניעה ועיכוב והוא מ"ש עצרת לה' אלקיך גם למעלה בה' אלקיך היינו בחי' זו"נ כו' לפי שכל דיבור הוא בחי' ירידה והמשכה למטה כמו הדיבור למטה שהמחשבה יורדת לדיבור וכמ"כ השכל והמדות יורדי' למחשבה בשעת הדיבור וכאשר נפסק אור השכל ממילא נפסק המח' מלירד לדיבו' ונפסק הדיבור ממילא לפי שהדיבור שרשו בכח השכל דאבא יסד ברתא1 כידוע מפני שכח השכל הוא מקו' השכל הנגלה ונק' קדמו' השכל ואותיות הדיבור לא יצורפו רק מכח קדמות השכל2 דוקא כמו התינוק גם שיודע ומשיג בשכלו להבחין בין טו"ר וכה"ג לא יצרף אותיות הדיבור עד שיש בו אור כח השכל דוקא והו' משיטעום טעם דגן שיודע לקרות או"א כנ"ל שמז' יש ראיה שבחי' גדלות השכל דוקא הוא המקור לצירופי אותיות הדיבו' וכמ"ש לנפש חי' לרוח ממללא3 וכמ"ש במ"א ולפ"ז גם בגדול כאשר יופסק כח השכל והוא שיעלה לעצם הנפש שמשם נובע ממילא יופס' הדיבור מפני שגם הוא יעלה עמו לעצם הנפש כענין השתיקה דרב כשמקשה לו התלמי' כמו שאמ' שתק רב4 כו' מפני שמתעל' כח שכלו בעצמותו כו' ונמצא הדיבו' שהוא סוף גלוי השכל עם כח השכל עולין יחד בעצמו' לפי שממקור א' באו וד"ל. והנמשל מזה יובן למעלה בדיבור העליון דחכמה כח מ"ה העליון הוא כמו הכח של השכל באדם למטה וסופו בא בצרופי דיבור העליון כידוע דפתח בחכמה5 דהיינו בחי' פתיחה וגלוי דמקור החכמה בדיבור כמו פיה פתחה בחכמה6 וכמאמרות דבראשית שנקרא מאמר פתוח7 אך בעלות כח החכמה למעלה בעצמות ממילא נפסק אור הדיבור העליון ועולה גם הוא עם מקור החכמה בעצמות כמו השתיקה ממש שבאה מסיבת העלא' כח השכל כנ"ל וד"ל. וזהו הטע' שאמ' ואתם תחרישון בשתיקה לגמרי כי אור החכמה למעלה שנק' אור אבא עלה למעלה בעצמות דא"ס ששם עולה דוקא בחי' פנימי' אור אבא שהוא פנימי' ע"י8 כידוע וזהו שאמ' מה תצעק אלי9 שהוא שם הוי"ה שהם מוחין דאו"א שבז"א שכולל לשם הוי"ה דאצי' כידוע ואם כן אין העלאת מ"ן דדיבור עולה שם להמשיך חסדי' דאב' מאחר שעל' למעל' כו' ואין הדב' תלוי רק בפנימי' ע"י והוא פנימי' התענוג והרצון שלמעל' מן השכל והחכ' דאב' לגמרי וז"ש בזוה' מה תצעק אלי בעתיקא תליא10 שהוא למעלה ממזל ונוצר ונקה שרשי המוחין דאו"א אמנם גם הוא עלה בעצמו' אא"ס לפי שבקי"ס היה גלוי האור דעצמות שלמעלה גם מן התענוג ורצון שעלה במחשבה דמל' דא"ס שנק' גיאות לבש כנ"ל וא"כ אין טוב אלא השתיקה לגמרי שלא תתערו מידי רק ה' עצמו ילחם לכם11 דהיינו מבחי' גאה גאה הנ"ל שלמעלה מגיאות לבש שהוא ילחם לכם להשפיל גאים מטעם הנ"ל כי רם ה' ושפל יראה ואין שפלות יותר מן השתיקה בביטול כל העצמות גם לא להעלות מ"ן בתפלה שנק' קרבא12 (וכחזקי' המלך13 שלא היה חפץ להלחם כלל כו') וזהו עצרת לה' אלקיך למעלה עצרת זה הוא בחי' מניעה ועיכוב דהיינו בהעדר התפשטות אור בחכמ' ומדות ודיבור העליון שנק' הוי' אלקיך לפי שעלו למעלה במהו"ע ממש ומשם היה נמשך להיות ה' איש מלחמה14


1) דאבא יסד ברתא: נסמן לקמן קי, ב.

2) ואותיות הדיבור. . קדמות השכל: ראה לקמן קמד, א ובנסמן במ"מ לשם.

3) לנפש חי' לרוח ממללא: בראשית ב, ז ובת"א שם.

4) שתק רב: ביצה ו, א. ראה גם לקמן קא, א.

5) דפתח בחכמה: ראה ע"ח (שער השמות) שער מ"ד פ"א. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'מב.

6) פי' פתחה בחכמה: משלי לא, כו.

7) מאמר פתוח: ראה לעיל לב, סע"ב ובהנסמן לשם.

8) פנימי' אור אבא. . ע"י: נסמן לקמן קכח, א.

9) מה תצעק אלי: בשלח יד, טו.

10) בעתיקא תליא: זהר בשלח מח, א. נב, ב. ראה גם לקמן קב, ב.

11) ה'. . ילחם לכם: בשלח יד, יד.

12) בתפלה שנק' קרבא: ראה סידור שער התפלה כג, ב. הנסמן במאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' תכח? דברים ח"ג ע' א'עב.

13) וכחזקי' המלך: איכ"ר פ"ד, טו.

14) ה' איש מלחמה: בשלח טו, ג.