לז, ב

מצד כח עצמו ומהותו דוקא וד"ל:

ומעתה יש להבין פי' הב' דעצרת לשון אסיפה וכנישה כו'. דהנה באמת יש להפליא מ"ש ו' ימים תאכל מצות וביום הז' עצרת דמשמע שאין חובה ומצוה ביום ז' כמו בו' הימים ובאמת ליל יום הא' חוב'15 והו' ימים הן רשות ולא נבדל יום הז' מו' ימים שלפניו שכל הז' ימי' רשות ולא חוב' רק ליל יום א' לבד וז"ש מה ז' רשות16 אף ו' ימים רשות ולא חובה ומ"ש ו' ימי' תאכל הוא רשו' גם הז' רשות כמוה' ולמה אמר וביום הז' עצר' כו' אך הענין הוא דגם שז' ימים אלו שוין לענין אכילת מצה למטה בכנ"י כמ"ש בכמה דוכתי מצות יאכל17 את ז' הימי' ז' ימים מצות תאכלו18 כו' וכה"ג אך בענין אכיל' דמצה למעל' מעל' באצי' הוא שנבדל יום הז' מו' ימים שלפניו והוא מ"ש ביום הז' עצרת לה' ופי' עצרת זה ל' כנישה ואסיפ' כו' וביאו' הדברי' הנה מבוא' למעל' בשרש ענין המצה למטה בכנ"י שהוא ההמשכה דכח האמונה בנש"י מלמעלה מן הדעת כמ"ש ורעה אמונה19 כו' ובכל ז' ימים דמל' נמשך מבחי' קטנו' דאבא שהוא הארת בחי' מהו"ע שמלובש בקטנות דאבא דוקא ששרשו בחי' מ"ה העצמי כמ"ש והחכמה מאין20 כו' כנ"ל באריכות שע"ז שואל חכם מה כו' וז"ש מצות יאכל את ז' הימים דמל' אך מ"ש כאן ו' ימים תאכל כו' הענין הוא דבזש"פ מצד קי"ס שעלה המל' במהו"ע שלמעלה גם מפנימית אבא וע"י כנ"ל הרי אז צריך להמשיך לאור אבא מבחי' מצה זו שנק' מאכל ומזון לאור אבא עצמו מאחר שאז נאמ' עצרת לה' ל' מניעה ועיכוב שהוא כמו עצור במילין21 לפי שכח החכ' עצמו עולה למעלה כנ"ל וכמ"ש בזהר אכלו רעים או"א22 הרי יש בחי' מזון עליון גם לאור אבא למעל' כו' וכה"ג אמרז"ל בפי' רעייתי שישראל מפרנסין23 לאביהם שבשמים ופי' אביהם שבשמים הוא בחי' פנימית אור אבא למעלה כמ"ש כי אתה אבינו24 שזהו בחי' מקור ושרש הראשון דנש"י שעלו במחשבה25 עד בחי' מח' הקדומה כו' ופי' מפרנסין פרנסה זאת הוא בחי' מזון ומאכל דוקא והוא האור והשפע שנמשך ממהו"ע המאציל לאור אבא שנק' אביה' שבשמים דוקא וכידוע דשמים הוא בחי' סוכ"ע וזהו בדרך כלל ובדרך פרט כנ"ל ובחי' זו"נ נק' שמים וארץ26 בדרך פרט כידוע ובחי' סובב הכללי נק' שמים בכלל והפרנסה לאביהם שבשמים היותר עליונים היינו הארת מהו"ע דא"ס ב"ה בסובב הכללי והוא בחי' גאה גאה הנ"ל שמאי' במח' הקדומ' דמל' דא"ס וד"ל וזהו ביום הז' דוקא עצרת לה' אלקיך שזהו לאביהם שבשמים בלשון אסיפה וכנישה והוא המשכת מצה העליונה להוסיף אור בפנימית ומקור החכמ' דאצילות עד רום המעלות כמו שהמצה נק' פרנסה לכנ"י למטה ממש שע"ז אמ' ו' ימים תאכל מצות תאכל לנוכח דקאי על כנ"י שהוא בחי' מל' דאצי' למעלה שנמשך מקטנות דאבא בהעלם משא"כ כל השנה כנ"ל אבל ביום הז' דוקא פרנסה זו היא למעלה לאביהם שבשמים שהוא מ"ש להוי' אלקיך וכמאמר מפרנסים לאביהם שבשמים כו' ובזה נבדל מעלת יום הז' מו' ימים שלא אמ' בו תאכל לנוכח כו' לפי שאז הוא הפרנסה דמצה למעלה באור אבא עצמו שהמל' עלה עמו למעלה במהו"ע ממש כנ"ל וד"ל וזהו לכו לחמו בלחמי27 לחמי היינו לחם ה' עצמו שנמשך לאור אבא ונמשך ע"י מצה שנק' לחם למטה (או לחמו


15) ליל יום הא' חוב': פסחים קכ, א. מכילתא ורש"י בא יב, טו. שו"ע אדה"ז הל' פסח סתע"ה סל"ב.

16) מה ז' רשות: נסמן בהערה שלפנ"ז.

17) מצות יאכל: בא יג, ז.

18) ז' ימים מצות תאכלו: בא יב, טו.

19) ורעה אמונה: תהלים לז, ג.

20) והחכמה מאין: איוב כח, יב.

21) עצור במילין: איוב ד, ב [ושם: ועצר]. כט, ט [ושם: עצרו במלים].

22) אכלו רעים או"א: שה"ש ה, א. זהר ויקרא ד, א.

23) רעייתי שישראל מפרנסין: שה"ש א, ט. ראה זהר ויקרא ז, ב. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תרעט? הנחות תקע"ז ע' קמז.

24) כי אתה אבינו: ישעי' סג, טז.

25) דנש"י שעלו במחשבה: ראה ב"ר פ"א, ד. מאמרי אדה"א בראשית ע' כו? דברים ח"ד ע' א'קע? הנחות תקע"ז ע' מד ובהנסמן בהנ"ל. לקמן מ, ב. נט, א. ס, א. סט, ב.

26) זו"נ נק' שמים וארץ: ראה גם מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תשיד. תו"ח בראשית כא, ד ובהנסמן במ"מ לשם.

27) לכו לחמו בלחמי: משלי ט, ה.