לח, א

היינו שתי הלחם דשבועות תושב"כ ושבע"פ1 שנמשך מלחמי דזש"פ שנק' עצרת לה' אלקיך דוקא וד"ל) (וביאור הדברים מובן עפ"י הנ"ל באריכות בענין מצה שבלא טעם שגבוה מאד בשרשו בהיותו בחי' מהות ועצמות הדבר כמו שהוא טרם שמתפשט להיות בטוב טעם ודעת כו' כך הוא למעלה גם במקור החכמה שכלולה מב' מדריגות א' טעם שבחכמה ונק' מוחין דאבא חכמה שבחכמ' כטעמים שבמאכל ונק' טוב טעם למעלה בחי' עונג המורגש בח"ע ואמנם מהו"ע דח"ע הוא בא מלמעלה מן הטעם העליון הנגלה והוא בחי' העונג הנעלם שנק' עדן עלאה כו' שהוא מבחי' שעשועים העצמיי' דעצמות אא"ס ממש שהוא כענין גאה גאה הנ"ל בבחי' התנשאות שמצד עצמותו ממש שזהו מקור כל התפשטות עונג וטעם דחכמ' כו' זהו הנק' בחי' מצה דאבא שהוא מזון ולחם דוקא בבחי' מהו"ע דאבא דהיינו שהוא זן ומפרנס לבחי' ג"ר דאבא שנק' פרנסה לאביהם שבשמים עד רום המעלות כנ"ל שהחכמה מאין ממש תמצא מאין העצמות כו' וע"כ לא נאמר בו תאכל בגלוי כי הרי הוא בתכלית האין האמיתי ע"כ נקרא עצרת לה' כו' וד"ל) (ונמצא ב' הפי' דעצרת הנ"ל עולין לסגנון א' והוא מה שעצרת ל' מניעה ועיכוב כמו עצור במילין שזהו בעליי' דאור אבא למעלה כו' הוא ענין פי' הב' דעצרת ל' כנישה ואסיפה שצריך מפני זה לפרנס לאבא במוחין חדשים כו'):

(כא) ומעתה יש להבין מה שאמרו מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות כו' דהנה לפי כל הנ"ל הרי בו' ימים נמשך מקטנו' דאבא במל' בהלבשה ובשביעי כאשר כבר נשלם מזון המל' מאבא עולה עמו למעלה מעלה כנ"ל ונמשך פרנסה לאור אבא כענין אכלו רעים כנ"ל וא"כ ודאי יש הפרש גדול בין ו' ימים ליום הז' שבזה היום הז' נמשך לבחי' אבא עצמו ממקורא דכולא שאין זה בו' הימים וא"כ איך אמר אף ו' ימים רשות כיום הז' דלכאורה בו' ימים חובה מצד שצריך להמשיך במל' כנ"ל משא"כ ביום הז' ואע"פ שנאמר ז' ימים תאכלו וכן מצות יאכל את ז' הימים כו' מ"מ בזה נבדל מעלת יום הז' להיות עיקרו בפרנסה לבחינת אור אבא למעלה כנ"ל אך הנה תחלה יש להבין מהו לשון רשות דייקא דהנה יש להבין מ"ש כל מלאכת עבודה לא תעשו2 ביום השביעי כמו ביום הראשון בפרשת פנחס ובפרשת אמור (ובפ' בא אמר בשניהם כל מלאכה3 סתם) ובפ' ראה אמר ששת ימים תאכל מצות וביום הז' עצרת כו' לא תעשה מלאכה4 ולא הזכיר מלאכת עבודה אלא מלאכה סתם דמובן מזה עכ"פ דביום הז' כאשר קוראו עצרת לא יפול בו לשון עבודה ומה ענין עצרת לעבודה שאמר מלאכה סתם ולא מלאכת עבודה כשאר יו"ט כשנקרא מקרא קדש וכמ"ש בפ' פנחס ופ' אמור גם ביום הז' וביום הז' מקרא קדש5 כו' כל מלאכת עבודה לא תעשו כו' אך הנה ידוע דענין העבודה למעלה הוא בחינת הבירורים דרפ"ח כו' וזהו כמו ענין בירור הגשמי בטו"ר שבתבואות הארץ ע"י ל"ט מלאכות6 חורש וזורע וקוצר ודש כו' עד שאופה הפת כך בחי' הבירור בעה"ד טו"ר למעלה ע"י בחי' המל' שהוא שם ב"ן7 המברר כו'


1) שתי הלחם. . ושבע"פ: השמטות לזח"א רס, א.

2) כל מלאכת עבודה לא תעשו: פינחס כט, כה. יח. אמור כג, ח. ז.

3) ובפ' בא. . כל מלאכה: יב, טז.

4) ובפ' ראה. . לא תעשה מלאכה: טז, ח.

5) וביום הז' מקרא קדש: אמור כג, ח.

6) ל"ט מלאכות: ראה שבת עג, א.

7) המל' שהוא שם ב"ן: נסמן לקמן קמה, א.