לט, א

והוא שזכו לקבל גלוי שכינה עד שלא הספיק כו' כי גורשו כו' דהא בהא תליא משום דאמונה זו היא המגעת למעלה ג"כ במוה"ע1 כנ"ל באריכות וזהו ענין מצה שהיא חובה וד"ל אך זהו רק בליל א' דפסח לבד מפני שבשעת חצות נגלה עליהם כו' וע"כ חובה לאכול מצה קודם חצות לחם עני דוקא מטעם הנ"ל אבל בז' הימים אכילת מצה רשות ולא חובה ולא מצוה דוקא אלא רשות דהוקשו לשביעי מה שביעי רשות כו' ולכאורה מה יש יתרון מעלה לז' ללמוד ממנו דוקא לו' הימים אך הטעם הוא מפני שהוא נקרא עצרת לה' כו' ע"כ המצה בז' ודאי רשות והוקשו כולם אליו כו' והענין הוא משום דבקי"ס היה ההארה מבחי' גאה גאה הנ"ל שזהו למעלה גם מהתנשאות על ימות עולם והוא למעלה גם מהיות מקור לגלוי רצון ותענוג להאציל ולברוא כו' כנ"ל ונקרא עולם הא"ס עצמו ומ"ש ה' מלך גאות לבש2 שהוא בחי' מל' דא"ס הוא בחי' האחרונה שבעולם הא"ס ונקרא יום הז' שהוא רשות והיינו מפני שהוא בא מעולם החירות3 שלמעלה ממקור ההשתלשלות (כשנת החמשים שנק' יובלא עילאה) שאין שם4 חובה לאכול מצה שנק' מיכלא דמהימנותא כלל רק רשות ולא כליל הא' שהיא חובה וביאור הדברים הנה יש להקדים תחלה ענין זה בעבודת ה' בנשמת אדם בגופו כל ענין יצ"מ ואכילת מצה כו' דהנה אמרז"ל חייב אדם לראות א"ע כאילו הוא יצא ממצרים5 ובכל יום דוקא וכמ"ש למען תזכור את כו' כל ימי חייך והענין הוא כידוע שבכל יום ויום יצרו של אדם מתגבר עליו6 במחשבות רעות ומדות ומעשים רעים כי יצר לב האדם7 רק רע מנעוריו וצריך לפשפש בחדרי לבבו ודעתו להתעורר באמת בתשובה שבלב לצאת מחשך ואפילה דרע ומות וטומאת הנפש דמדות ומ"ז הגופניים וחומריים כבהמה ממש הנה זהו הנקרא יצ"מ ממש בכל יום וזהו בא רק מצד בחי' נקודת יהדותו שלא יחפוץ לחיות כחיי הגוים מושקע ברע וקליפה לבלתי ידח8 כו' ואמנם לא כל העתים שוות בזאת ההתעוררות בנפש בכל יום לפעמים מתעוררת באהבה מפני שחשקה נפשו ליוצרו ע"כ ימאס ברע ולפעמים תתעורר מצד היראה שלא ירצה ליפרד מאחד כ"כ כו' ומרגיז על נפשו עד שיתמרמר ביותר על ריחוקו העצום כידוע וזה תלוי לפי אופן התעוררות שפע שיומשך מלמעלה על הנשמות לפעמים בבחי' חסדים דאברהם אוהבי בימין מקרבת9 כו' שמזה יבא התעוררות הנפש ע"י אהבה וחשק לדבקה בה' כו' כנ"ל ולפעמים יאיר מלמעלה בבחי' פחד דיצחק10 בחי' הגבורות לעורר בנפש המרירות כו' כידוע וד"ל וזהו ענין יצ"מ שחייב אדם בכל יום שיש לו עבודה מיוחדת בכל יום באופן איך לצאת מנש"ט כו' וגם בכל שבת ויו"ט מזכירים יצ"מ כמו בקידוש ובש"ע דיו"ט11 שאומר מקרא קדש זכר ליצ"מ כו' דגם שבשבת ויו"ט הן בחי' עליות העולמות בכלל ובפרט בנש"י כידוע מ"מ חייב לצאת ממצרים כו' רק בזה הובדל יו"ט דזש"פ שנק' עצרת לה' כו' שמאיר בו מבחי' עולם החירות שהוא מעצמות אא"ס ב"ה שלפני ההשתלשלות לגמרי כנ"ל עד שמחמת זה הגלוי הגדול יוכל גם כל איש זר ורחוק שנתרחק מאד מאור פני אלקים חיים


1) במוה"ע: נסמן לעיל ב, א.

2) ה' מלך גאות לבש: תהלים צג, א.

3) מעולם החירות: ראה זהר משפטים קיד, רע"א.

4) שם: כ"ה בדפו"ר. ובמהדורת לעמבערג: שום.

5) חייב אדם. . ממצרים: פסחים קטז, ב (במשנה).

6) שבכל יום. . מתגבר עליו: סוכה נב, סע"א.

7) כי יצר לב האדם: נח ח, כא.

8) לבלתי ידח: שמואל-ב יד, יד.

9) דאברהם אוהבי בימין מקרבת: ישעי' מא, ח. סוטה מז, א.

10) פחד דיצחק: ויצא לא, מב.

11) ובש"ע דיו"ט: עד"ז מובא בכ"מ ? ומהם מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תתפא. תקס"ב ח"ב ע' תקמו. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'מד. אוה"ת נ"ך כרך ג ע' א'שכב.