מג, ב

דנה"ט זהו כמו הרואה ע"י מחזה ומראה שמראה למהות הדבר עכ"פ רק שרוא' ע"י מראה ואמנם המראה בהירה בלתי מפסקת לעצם הדבר כלל כאילו רואהו בעין ממש בלי הפרש כלל כו' וד"ל ולא עוד אלא שעל ידי ראיה והכרה זו שבעיני בשר בגוף ע"י התבוננות דמי ברא אלה וכה"ג ע"ד הפשוט ממש זהו הגורם בנשמ' יתרון אור בראי' המהות ועצמו' כיתרון האור מן החשך דוקא כנ"ל ויובן זה במ"ש איוב מבשרי אחזה אלוה מבשרי ממש שהוא נה"ט החומרי במוח ולב בשר כשהוא רואה בראית שכל האנושי בעיני בשר דוקא משם אחזה אלוה אחזה ממש בבחי' ראית המהות כמו שיהיה לע"ל דכתיב ונגלה כבוד ה'14 וראו כ"ב דוקא בראי' חושית וטבעית כו' ויש להקדים לזה ענין א' המבואר במ"א בהפרש שבין שמיעה לראיה15 שהשמיעה מרחוק והראיה מקרוב ושרש השמיעה במוח הבינה16 שמתפשט באזן וכמו שמע ישראל17 כו' והראיה במוח החכמה18 דוקא ונקרא עין השכל ואיזהו חכם19 הרואה את הנולד וחכמים נק' עיני העדה20 כידוע ולפ"ז יפלא מה שאנו רואים שהשמיעה יותר דקה21 במהות' מן הראיה שהרי יש באזן השמועה22 להבחין בין קול עצב לקול שמחה ובין דבר טוב או רע שזהו פעולה וכח רוחני הרבה יותר מן הראיה שפעולתה גשמי' להביט ולהסתכל בדבר גשם דוקא כו' ואם שרש הראי' במוח החכמה הי' ראוי שיהיה בראיה פעולה רוחניות יותר ולהיפך אנו רואים מעלה יתירה בראיה מבשמיעה והוא בענין השגת אמיתית הדבר כמו שהוא שאמר אינו דומה שמיעה לראיה23 דאע"פ ששומע הדבר ומבין הטיב או שיצייר בשכלו ויתבונן בדבר מה ויכוין בהשגתו בשכלו כמו שהוא ממש מ"מ אינו דומה לראיה כשרואה מהות הדבר ממש בעיניו ישיג לאמתתו ממש כידוע שא"א לשמיעה והבנה להשיג כ"כ לאמית' הדבר כמו ע"י הראיה שע"כ גזרו אומר דאינו דומה שמיעה לראיה כלל ועוד זאת אנו רואים הפרש גדול ביניהם בענין ההתפעלות של הנפש שאינו דומה כלל התפעלות הנפש בשמיעה ששומע דבר טוב או רע אע"פ שיתפעל ביותר כי שמע והבין הטיב (עד שהוא בא באודנין דלבא24 הלב שומע25 כו') בהתפעלות הנפש מבשורה טובה ונפלאה בריוח הון רב או בן הנולד ופקוח נפשו וכה"ג או להיפך מדבר רע ביותר כהיזק ורציחה וכה"ג מ"מ לא ידמה כלל להתפעלות הנפש מן הראיה כשרואה בעיניו דבר הבשורה הטובה או להיפך כשרואה ההיזק והרציחה בפו"מ וכה"ג ולפ"ז יובן שיותר גדול כח הראיה מן כח השמיעה אבל במהותם נהפך הוא שהשמיעה יותר דקה מן הראיה כנ"ל אך הנה להיות שבחי' הרוחניות דכח הראיה וכח השמיעה הרי כח הראיה במוח החכמה שהוא נעלה מן מוח הבינה דשמיעה ע"כ יכוין יותר לאמיתת הדבר ויתפעל יותר בראיה מבשמיעה וזהו עצמו הטעם שיש בשמיעה רוחניות יותר מבראי' לפי שכל הגבוה גבוה יותר יותר יוכל להשפיל עצמו בדבר הנמוך26 ואדרבה טבעו להתמשך ולהתלבש בדבר שפל ונמוך ביותר וכל שאינו גבוה כ"כ לא יבא למטה כ"כ בדבר נמוך וגס רק בדבר רוחני ודק יותר וע"כ השמיעה שהיא בבינה לא תבא


14) ונגלה כבוד ה': ישעי' מ, ה.

15) בהפרש שבין שמיעה לראיה: ראה מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"א ע' רפז. תקס"ד ע' רו. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' רלח.

16) השמיעה. . הבינה: ראה זהר [אד"ר] נשא קלח, ב. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' כז. וש"נ.

17) שמע ישראל: ואתחנן ו, ד.

18) והראי'. . החכמה: ראה מאמרי אדה"א שם. וש"נ.

19) ואיזהו חכם: תמיד לב, א.

20) וחכמים נק' עיני העדה: נסמן לקמן קסט, א.

21) שהשמיעה יותר דקה: ראה סה"מ תקס"ט ע' פט.

22) השמועה: בדפו"ר: השמועת. וכנצ"ל: השומעת.

23) אינו דומה שמיעה לראיה: נסמן לעיל ט, ב.

24) באודנין דלבא: ראה זהר (רע"מ) משפטים קטז, ב. ת"ז תנ"ח (צב, א).

25) הלב שומע: קה"ר פ"א, טז.

26) שכל הגובה. . בדבר הנמוך: ראה ש"א שער הפורים ע' נח וע' סה. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ס"ע קכא. וש"נ.