מד, א

רק ברוחניות להבחין בקול רוחני ובין טו"ר כנ"ל והראי' להיות שרשה במוח החכמ' מתפשטת למטה בדבר הנמוך בפעולה גשמיית שהוא לתפוס בראי' את הגשם וכדומם ולא יותר וזהו ג"כ מצד הטעם הנ"ל שהשמיעה מרחוק דוקא והראיה מקרוב דוקא כנ"ל וד"ל. ועוד יובן מטעם כלל הנ"ל מה שאנו רואים עוד הפרש בין ראיה לשמיעה שהראיה תפול בדבר השפל ונמוך דוקא להיות שהראיה מקרוב דוקא אבל השמיעה לא תתכן רק בדבר הנעלה וגבוה ומופלא בערך דוקא כי השמיעה מרחוק והיא דק ביותר אבל הראיה להיותה גשמיית והיא מקרוב לא תתפס בדבר הגבוה ונעלה1 רק בדבר גשמי כדומם וכה"ג והוא מטעם כלל הנ"ל דכל הגבוה כו' וד"ל. והדוגמא מראיה ושמיעה למט' בהפרש שביניהם כנ"ל למעלה יובן ג"כ עד"ז ממש והוא להיות שאנו רואים בבחי' ראיה ושמיעה שבנשמ' האלקי' ג"כ הפרש גדול ביניהם והוא שהשמיעה והשגת שכל בנה"א אינו אלא מרחוק והוא בבחי' יח"ע דוקא שמופלא בערך וגבוה מאד נעלה כו' כמו שמע ישראל ה' כו' שזהו יחוד ע"ס דאצי' בעצמות המאציל וכה"ג והראיה היינו דוקא מקרוב והוא בראיית העין בהתהוות יש מאין בבחי' יח"ת דבשכמל"ו וכה"ג וכנ"ל בענין מי ברא אלה שיפול בזה ל' ראיה דוקא להיות מקרוב בדבר השפל ונמוך ביותר שהוא בחי' דומם כו' והענין הוא כידוע שבחי' מל' המהוה מאין ליש בבחי' עולם נפרד נק' בחי' דומם לגבי עולם האצי' להיותו בחי' עשיה בפ"מ ונקרא עפר אשר בקרקע המשכן2 וע"כ נק' דל3 כמו מקים מעפר דל4 כו' להיות שמוסתר כח האלקי בבחי' יש בדבר השפל ביותר זהו כערך הדומם לגבי החי כו' ויתכן בו בחי' הראיה שהיא מתפשטת בדבר השפל דוקא מטעם הנ"ל אבל התבוננות ההשגה ביח"ע דאצי' כנ"ל הוא דבר נעלה וגבוה מערך הנפש שהוא בחי' סוכ"ע בדרך כלל שלמעלה הרבה מבחי' ממלא כו' כידוע ע"כ יתכן בזה חוש השמיעה מרחוק כי מרחוק ה' נראה לו5 בהשגת שכל לבד כנ"ל וד"ל. וגם זהו הטעם שאנו רואים שתתפעל הנשמה ביותר מבחי' יח"ת ומה שהמלאכים מתבטלים מיש לאין באמרם שירה ברעש גדול כו' הרבה יותר משתתפעל הנשמה בהתבוננות שלה ביח"ע כו' שלא תתפעל כ"כ ביח"ע גם שמשיג בטוב טעם ודעת האלקי כל חד לפום שיעורא דיליה6 כידוע וזהו מטעם שבראיה מקרוב גם שהוא בדבר הנמוך יש התפעלות יותר מבשמיעה גם שהוא בדבר הגבוה כו' לפי שאינו דומה שמיעה לראיה כלל בעיקר הדבר שהוא בהשגת אמיתית הדבר כמו שהוא ואע"פ ששומע ומשיג היטב מ"מ לא נודע לו אמיתית הדבר כי מופלא הימנו ומרחוק ה' נראה לו כו' משא"כ בראיה מקרוב ביח"ת שרואה אמיתת הדבר כאילו רואה בעיניו ממש ולזה יתפעל ביותר וכנ"ל הטעם דשרש הראיה במוח החכמה ע"כ ההתפעלות בראיה יותר מבשמיעה וע"כ יח"ע אינו נתפס בראיה להיותו מרחוק בדבר הגבוה כו' ובשמיעה נתפס יח"ע להיותו במוח הבינה לבד דשמיעה מרחוק כנ"ל ונמצא שבדבר הגבוה מרחוק תתפעל חוש השמיעה יותר מן הראיה ובדבר השפל מקרוב תתפעל הראיה מקרוב יותר מן השמיעה וד"ל:


1) ונעלה: כ"ה בדפו"ר. ובמהדורת לעמבערג: ונעלם.

2) מל'. . עפר אשר בקרקע המשכן: נשא ה, יז. ראה רמ"ז לזהר תזריע מו, ב. ביאוה"ז ויצא קלה, א. דרמ"צ קנט, א.

3) מל'. . נק' דל: נסמן לעיל כד, ב.

4) מקים מעפר דל: שמואל-א ב, ח.

5) מרחוק ה' נראה לו: ע"פ ירמי' לא, ב.

6) כל חד. . דיליה: נסמן לעיל כב, ב.