מו, ב

אלקות אז כאשר ישכיל בעיני בשר בטעם ושכל שבמוח ולב גשמי כנ"ל יבלבל זה להתפעלות העצמיות לפי שהוא כמסתיר על ידי הגשמת המוח ולב ואם יעמיק בהתפעלות המוח ולב גשמי יסתלק אור התפעלות הרוחניות ולא ישכנו כא' וע"כ אם היו גם עיניו למעלה כמו שלבו למעלה דוקא לא ישכנו יחד אלא צריך שיהיו עיניו למטה ולבו למעלה דהיינו שישכיל בעיני בשר בהתבוננות מאין ליש בבחי' ראיה והכרה חושיי' דוקא כנ"ל שזהו הנק' עיניו למטה בהתפשטות אלקי בנבראי' כמו ענין מי ברא אלה הנ"ל ויבא לכלל התפעלות המוח והלב גשמי כמו לבי ובשרי ירננו כו' כנ"ל ולבו יהיה למעל' היינו שנקודת לבבו בבחי' התקשרות העצמיות דנשמתו ורוחו תשוב אל ה' בהתפעלות רוחניות ועצמיות במהו"ע האלקות שלמעלה מהתבוננות ושכל וטעם שבמוח הגשמי שנק' עין ראיה הרוחניות כנ"ל וזהו לבו למעלה במהו"ע בבחי' סובב כו' כי אם עיניו יהיה בראיה ברוחניות למעלה מצד הנשמה ולבו בלב בשר למטה לא יהיה יתרון אור התפעלות בנשמה כלל רק דוקא ע"י שעיניו למטה בראיה והכרה חושיי' דוקא כנ"ל מזה יבא יתרון אור התפעלות העצמות דנשמה מטעם שיתרון האור העליון יבא מתוך החושך דנוגה דוקא כנ"ל בפי' עין בעין שלפי עין שלמטה יהיה עין שלמעלה בראיה הרוחניות דנשמ' האלקית וכמ"ש מבשרי אחזה אלוה מבשרי דוקא ואז לא יפול הנופל לעולם בפתחו עיניו לראות גשמיות העולם כי הרי נתאמת גם בעיני בשר אחדות ה' בעולמות דוקא וכמו מי ברא אלה שאין דבר חוץ ממנו ית' וכולא קמי' כלא19 כו' בראי' והכרה חושיו' משא"כ אם הי' עיניו למעלה רק בראי' רוחניות דעין השכל דנשמה לא היה מועיל לאחר זמן התפלה כשילך בשוק כשיגבור עליו חומר גופו ועניני העולם שיפול בנפילות רבות לתפוס הטפל לעיקר וישכח על ה' המהוה הכל מאין כו' מאח' שלא היה התפעלות שלו רק בנשמתו ברוחניות הגם שלבו היה למטה הרי מצד רוחניות הנשמ' לבד שהיו עיניו כלפי מעלה יהיה להיפך אחר זמן שעיניו הגשמיי' יתפסו הטפל לעיקר ומה שהי' לבו למטה בהתפעלות לב בשר חלף ועבר במעט זמן שבתפלה רק דוקא כשעיניו למטה ולבו למעלה יחקק ראי' והכרה חושיו' בעינו ולבו גם כל היום לא יפרד כו' וד"ל. ובכ"ז יובן מה שאמ' ריב"ז20 לתלמידיו שאינו יודע באיזה דרך מוליכין אותו אם לג"ע או לגיהנם דזה יפלא מאד הרי ידע בנפשו בתום לבו בעבודתו ותורתו כל ימיו שלא זז מאהל תורה ועבודה בירא' אלקי' כל ימיו כי הי' יחיד בדורו בתו"מ ובמס"נ בק"ש ותפלה כו' אך הנה עפ"י כל הנ"ל יובן בהיות שיש הפרש גדול בין הנשמ' האלקי' לחומר הנה"ט שבגוף ויריד' הנשמה לברר לגוף כנ"ל שתשכיל בעיני בשר בראי' והכרה ממש עד שתוכל גם היא לידבק למעלה בכל כוחותיה הטבעיי' כו' וריב"ז לרוב ענוה שלו לא ידע בנפשו האלקי' אם בירר בכי טוב לנה"ט שלו בכל כחותיה על ידי תו"מ ועבודה שלו בתפלה כו' הגם שמצד נשמתו היה יודע היטב שהיתה דבוק' וחשוק' תמיד למעלה ליכלל במהו"ע כניצוץ בפני אבוקה מצד עצם התקשרו' שלה כנ"ל ובפרט בתו"מ ויראה ואהב' האלקי' בשלהב' י"ה


19) וכולא קמי' כלא: ראה זהר בהקדמה יא, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תרנג.

20) שאמ' ריב"ז: ברכות כח, ב. ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תקנז. וש"נ. דברים ח"א ע' עט. וש"נ. ח"ב ע' תקא. וש"נ.