מז, א

כנ"ל:

(וראי' לזה מר"ע שהיה מצטער בנפשו על בכל נפשך אפי' נוטל1 כו' מתי יבא לידו בפו"מ במס"נ הגוף כו' הרי גם שהיה יודע בכי טוב במס"נ שבנשמתו שהיא אמיתית מצד עצם מהותה בשרשה עכ"ז היה מצטער על מס"נ שבנה"ט שבגוף עד שהיה מסופק בזה כי גם שהיה לבו למעלה ועיניו למטה כנ"ל שגבר אור הנשמה והיה לו התפעלות האמיתית במוח ולב הטבעי ג"כ כענין לבי ובשרי כו' וכמו מבשרי אחזה כנ"ל הרי לא היה זה בפו"מ רק בכח2 לבד רק שהיה מוכן לזה כמ"ש במ"א) וביאור הדברים הנה ידוע ענין הגיהנם שהוא אש דק דנוגה שמברר לרע דנה"ט שמעורב בכל חלקי רע דק"נ באש זרה שיתברר ויצורף כל הרע ואמנם אחר הבירור נעשה לבוש טהור לנשמה ונק' לבושי דכיא3 וטרם הבירור בגיהנם נקרא לבושי מסאבותא4 והיינו לבושים הצואים שנעשו מכל עון וחטא ואיסור קל של ד"ס5 וכמו ביהושע כה"ג שלא מיחה6 בנשים נכריות שאמרו עליו הסירו הבגדים הצואי' מעליו7 כידוע (ואמנם גם לנשמה עצמה יש בירור באש הגיהנם במה שנתלכלך עצם מהותה בפגם וחסרון ע"י טומא' העון עד שתטה' וכמ"ש ונפש כי תחט'8 כו' וכמו שאו' בוידוי דק"ש9 שפגמתי באות יו"ד כו' כידוע) וענין הג"ע הוא תכלית העונג והוספ' האור האלקי בבחי' נועם ה' לנשמה בפנימית עצמות' כמו הנשמות שנהנין מזיו בג"ע כידוע ובפרט בכל חדש ושבת שעולין הנשמות10 בעילוי אחר עילוי וא"כ יובן מזה עכ"פ בענין בירור שמברר' הנשמה לגוף שזהו מה שיכול להיות עלי' הנפש השכלית הטבעית לעלות גם היא לקדוש' האלקי' ומה שלא בירר' בזה העולם יהיה הבירור שלה בגיהנם עד שלא ידח גם אחד מן הנפשות הטבעית כו' וד"ל ויש להבין בזה דאיך אפשר שנה"ט החיונית כמו שכל במוח גשמי ומדות טבעית שבלב גשמי ששרשם בק"נ שהרע גובר שם יוכל גם הוא לעלות ממש כמו הנשמה בעלותה בעילוי אחר עילוי מאחר שנעשה הנה"ט לבוש טהור לנשמה אחר הבירור שלה כנ"ל אך הענין הוא דאם היה שרש הנה"ט ברע דק"נ לא היה באפשר שתבורר ואמנם באמת שרש שרשה למעלה הרי הי' בבחי' הממוצע שבין אור הקדושה האלקי' להיכלות הקליפות דק"נ וכה"ג והוא הנקרא בחי' צלם שזהו מה שיש חיבור על ידם אור ושפע האלקי מחיצוניות הכלים דע"ס דקדושה להיכלות הנוגה שהוא חיצוניות שמרי האופנים ופנימית המזלות הרוחניי' (כמ"ש במ"א ע"פ והיה העטופי'11 כו'):

(כז) ויובן זה במה שאנו רואים בחיבור וקשר שיש בין הנשמה האלקי' ששרשה בע"ס דעשיי' דקדושה ובין נה"ט החומרית ששרשה בנוגה דעשייה כי אנו רואים שהתפעלות העונג האלקי ממש שבנשמה בראי' הרוחניות כנ"ל יומשך מיד לבחי' התפעלות גשמיות דעונג גשמי שבמוח ולב בשר גשמי כענין עבדו ה' בשמחה12 הרי שמחה וטוב לב הזה בא בלב ומוח גשמי דוקא אע"פ שהשמחה לאלקי' הוא ברוחניות דנשמה האלקי' וכן ואהבת בכל לבבך13 בלב בשר דוקא אע"פ שהאהבה זו שרשה


1) מר"ע. . אפי' נוטל: ברכות סא, ב.

2) מר"ע. . רק בכח: ראה שע"ת ח"א מה, ד ואילך. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' רסב.

3) לבושי דכיא: זהר שלח קסט, ב.

4) לבושי מסאבותא: תניא פ"ו.

5) ואיסור קל של ד"ס. . שלא מיחה: ראה גם תניא פ"א.

6) ביהושע כה"ג שלא מיחה: ראה סנהדרין צג, סע"א. מאמרי אדה"א נ"ך ריש ע' קצב. הנחות תקע"ז ע' ריב. וש"נ.

7) הסירו הבגדים הצואי' מעליו: זכרי' ג, ד.

8) ונפש כי תחט': ויקרא ה, א.

9) שאו' בוידוי דק"ש: סידור אדה"ז. ראה הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'פא.

10) בכל חדש ושבת שעולין הנשמות: נסמן לעיל לד, א.

11) והי' העטופי': ויצא ל, מב. ראה ד"ה זה במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' קסט ואילך. שע"ת ח"א נז א ובהנסמן במ"מ לשם.

12) עבדו ה' בשמחה: ע"פ תהלים ק, ב.

13) ואהבת בכל לבבך: ואתחנן ו, ה [בדילוג].