נ, א

(כט) ולהבין זה1 איך היה קי"ס הכנה למ"ת הנה יש להקדים מ"ש במ"א ע"פ אז ישיר משה ובנ"י2 אז משמע לשעבר מקדמת דנא3 וישיר משמעו להבא כו' ואיך יחדיו כאחד נאמר אז ישיר ומהו משה ובנ"י כו' והנה כתיב מגיד מראשית אחרית4 ומקדם כו' ומבואר במ"א בענין קשה לזווגן כקי"ס5 דמה זה שתלה ענין הזיווג דוקא שקשה כקי"ס ולמה היה הנס דקי"ס קשה מכל הנסים ונפלאות שבמצרים כו'. אך הנה ידוע בענין לרוקע הארץ על המים6 דתחלה היו המים ע"ג הארץ מקיפים וסובבים כדור הארץ ואח"כ ציוה ה' יקוו המים7 כו' ותראה היבשה וירדו המים למטה והארץ נעשה בגובה על המים וז"ש יורדי הים8 שמן הארץ לים שייך לשון ירידה וז"ש לרוקע הארץ כו' והענין למעלה בהיות מבואר למעלה בענין שמים קדמו או ארץ קדמה9 כו' ויש להקדים לזה שיש ב' מיני השתלשלות יש מיש ויש מאין כידוע ויש מיש הוא כסד' ההשתלשלו' עו"ע כמו מן המח' אל הדבו' דאותיות המחשבה הן בחי' יש ומתלבשים באותיות הדיבור שהן יש ומהות בפ"ע וכן אותיות השכל במחשבה דאין התחדשות דבר מעיקרו כלל רק מה שהמציא בשכל נתגלה במח' ומן המח' בא בדיבור וזהו הנק' העלם וגלוי שהוא מיש ליש דמה שהיה בהעל' בא בגלוי ואין זה דבר מחודש מעיקרו כלל אע"פ שהשינוי בא ממהות למהות דהיינו מה שהיה בשכל בא בהתלבשות מהות מח' ומה שהיה במח' בא במהות הדיבו' אבל הוא אותו הדבר עצמו ואין כל חדש בו כלל כי אין כאן חידוש מהות למהות שלא נשתנה מהות השכל להיות במהות מחשבה להיות המח' דבר מחודש כו' ולזה נק' יש מיש (רק שהמח' היה כלול' בשכל בהעלם ויצא לגלוי לבד וכן מה שידבר כלול תחלה במח' ויצא לגלוי לבד וכן המדו' היו כלולי' בשכל ויצאו לגלוי ונמצא שאין כאן בחי' חידוש בעצם מהות השכל או מח' כו') ולפ"ז הרי לא נק' יש מיש ג"כ אלא מיש לאין היינו שהשכל עיקר היש והמחשבה הכלולה בו כאין וכלא וכן הדיבור לגבי המחשבה היה בטל בתכלית תחלה רק שיצא לגלוי ועכ"ז נק' יש מיש רק שהיה כלא וכאין בהיות העלול בעילה ואח"כ יצא לגלוי יש בפ"ע)10 ויהיה איך שיהיה יש להבין למה נק' ההשתלשלות בשם יש מאין הלא נהפוך הוא דלפ"ז כל הגבוה גבוה יותר הכל הי' בהעלם בו ולא נחשבו שם למציאות בפ"ע כלל וכמו הדיבור היה בתכלי' הביטול במח' ומח' בשכל ושכל בכח שלמעלה מן השכל עד קמי' ממש כלא חשיב הכל ונמצא למעלה הוא עיקר היש באמת דקמי' כלא חשיב הכל וכל שנשתלשל יותר למטה מהעלם לגלוי בשכל ומו"ד כנ"ל בבי"ע עד עוה"ז השפל יותר כלא חשיב כאות ה"א דנברא בו העוה"ז11 דכלא ממש חשיב לגבי אות א' שבמח' והמח' בטל לשכל כו' ולהיות כן איך יקרא מאין ליש נהפוך הוא שנק' מיש לאין כנ"ל אך הענין הוא דב' מיני השתלשלות הם א' מיש לאין או יש מיש והב' מאין ליש שהוא התחדשו' דבר מעיקרו היינו מאין ממש שלא היה כלול תחלה באיזה מציאו' גם לא בבחי' העלם ועיבור12 כלל ואמנם בחי' מאין ליש אינו אלא בב' מקומות היינו בתחל' ובסוף ולא באמצע והענין הוא דבתחל' היינו מאור התחלת השפע מעצמו' המאציל כשעלה ברצונו להאציל13 (אע"פ דקמי' כלא כו' שזהו מיש לאין היינו בחי' הרצון הזה שנק' אור הכתר


1) ולהבין זה: להבא להלן פכ"ט-מ"א ראה הנרשם בריש המאמר (ח, ב).

2) אז ישיר משה ובנ"י: בשלח טו, א. ראה (הנחת כ"ק אדה"א ב)מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' רפב. (והנחת הר"מ בן כ"ק אדה"ז ב)סה"מ תקס"ה ח"א ע' רלח.

3) אז. . מקדמת דנא: להלן פמ"ג (ע, ב): כתרגומו — ראה גם מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' רפג. תו"ח בראשית טו, ב. וש"נ. לקמן עד, א. וש"נ.

4) מגיד מראשית אחרית: ישעי' מו, י.

5) קשה לזווגם כקי"ס: סוטה ב, א. ראה [הנחת הר"מ ב]סה"מ תקס"ה ח"א ע' רכב ואילך. ס"ע רלד ואילך.

6) לרוקע הארץ על המים: תהלים קלו, ו.

7) יקוו המים: בראשית א, ט.

8) יורדי הים: תהלים קז, כג. ראה מאמרי אדה"ז תקס"ה כאן ע' רכב. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' קצז. וש"נ. אוה"ת קהלת (כרך ב) ע' א'קד.

9) שמים. . ארץ קדמה: לעיל לד, ב ואילך.

10) בפ"ע): גם בדפו"ר לא נסמן התחלת החצע"ג.

11) כאות ה"א. . בעוה"ז: מנחות כט, ב.

12) שלא היה. . בבחי' העלם ועיבור: ראה גם תו"ח בשלח ע' קעט. ד"ה לה"ע קי"ס מכ"ק אדה"א [קה"ת תשמ"ט] ע' 13.

13) כשעלה ברצונו להאציל: ראה לקמן ע' קטו.