נ, ב

דאוכ' הו' לגבי עה"ע14 ממש כו') אבל מאור הרצון בירידתו להיות בחי' חכמה נק' מאין ליש היינו שלא הי' מציאו' חכ' תחלה כלול גם בהעלם אלא מאין ממש נמצ' ליש וכמ"ש והחכ' מאין תמצ'15 (והו' אין דכת' דכאין חשיב לגבי העצמו') וכמ"ש דבראשי' נמי מאמ' הוא16 (כידוע דאור אבא יונק ממזל הח' ונוצר17 כו' וגם מה שיש בחי' חכמה סתימאה בהעלם הרצון ונק' טעם כמוס לרצון18 גם זה בא מאין ליש עד רום המעלות והוא מ"ש והחכמה מאין גם חכמה דא"ק19 כו') וזה חידוש יש מאין בראש ובתחל' שהוא בבחי' החכמה שמאין תמצא ליש בהתחדשות גמורה כנ"ל וכמ"כ בסוף הכל דוקא הוא בבחי' חידוש יש מאין והוא סוף המעשה כאשר בא מן הדיבור אל המעשה דהנה השכל ומחשבה ודיבור יש להם שייכות וערך זא"ז עד שמתייחס השתלשלות אותיות השכל לבא במחשבה ומן המחשבה שחושב ידבר מיד אבל מה שידבר אינו מתייחס זה להביא לידי מעשה כלל דאע"פ שאנו רואים שהמעשה מסתעפת מן הדיבור כדבר מלך שיצוה ויעשו כמו שיצוה בדיבור או כאשר יבנה אדם בנין או איזה מעשה ועסק יצוה בדבור לעשות כך וכך דוקא ויעשה כדבריו אבל הנה המעשה שעושה מה שדיבר אינו מהות וערך הדיבור כלל כי הרי היא פעולה ביד ורגל וכה"ג שאינה מתייחסת כלל עם הדיבור (גם לעשי' שבדיבור שהוא מה שיצוה בדבור לעשות גם עקימת שפתיו20 כו') אלא הוא ענין ודבר מחודש לגמרי שלא היה במציא' כלל תחלה בדיבור רק חדש מעיקרו ולא שייך כלל אל הדיבור רק הדיבור הוא הגורם שיתחדש המעשה אבל גוף המעשה הוא ענין דבר מחודש שלא הי' כלל אפילו בהעלם בדברו בדיבור איך לעשות שאינו אלא בדיבור לבד ולא נק' בשם מעשה אז כלל רק כשבא לעשות בפועל דוקא משא"כ הדיבור במח' עולה במח' מה שידבר ונק' דיבור שבמח' עד שאין כל חדש בדיבור רק שיצא מן ההעלם לגלוי בלבד כנ"ל אבל מה שעושה אחר שידבר אינו נק' גילוי ההעלם רק פועל מחודש ממש כי הפועל את הפעולה ה"ז מחדש הפעולה מכחו הנעלם שזהו כמו דבר שמתחדש מאין ממש כצורף שפועל הכלי למעשהו או בונה ואורג דגם שהעץ מוכן כבר והחוטים מוכנים מ"מ פועל מעשהו בבנין מסודר ובאריגה גם זהו דבר מחודש ממש כו' (אע"פ שבונה ואורג עפ"י אופן הדיבור דוקא אין זה דומה כלל להמדבר עפ"י אופן המחשבה שיש להם ערך ויחוס זע"ז אבל סדר הפעולה נמשך אחר כח הנעלם המניע ועושה שזהו מאין ליש ממש וד"ל) כמו בבריא' אדם כשנברא חומר גופו נק' מעשה כמ"ש אף עשיתיו21 זהו חידוש יש מאין ע"כ נק' בשם עשי' משא"כ בנשמתו ורוחו שהיו בהעלם ויצאו לגלוי אין זה מאין ליש כ"כ כמו ויפח באפיו נשמת חיים22 כו' ע"כ נאמר ע"ז בראתיו יצרתיו שהן נגד מו"ד23 כידוע (אע"פ שעכשיו הנשמות שיוצאים מלמעלה נק' בשם תולדה ממש כידוע בענין אור זרוע לצדיק24 עליון כדמיון מ"ד המוליד שהוא כמו בזווג זו"נ שנק' מאין ליש ממש אבל מה שחומר גופו מתהוו' בבטן ע"ז נאמר אף עשיתיו זהו עיקר התולדה שהיא ג"כ כמו חידוש יש מאין ממש שבארץ להוציא צמחה כמשי"ת מפני שגופו שנעשה בפועל הוא דוקא חידוש גמור מאין ליש כנ"ל וד"ל) ונמצא מובן שבתחלה ובסוף בלבד


14) דאוכ' הו' לגבי עה"ע: ראה ת"ז ת"ע (קלה, ב). מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'תה. וש"נ.

15) והחכ' מאין תמצ': איוב כח, יב. ראה גם מאמרי אדה"א בראשית ע' ד. וש"נ.

16) דבראשי' נמי מאמ' הוא: ר"ה לב, א.

17) דאור אבא יונק ממזל הח' ונוצר: נסמן לקמן קכז, א.

18) חכמה סתימאה. . לרצון: נסמן לעיל כו, ב.

19) והחכמה מאין. . דא"ק: ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'ריג.

20) עקימת שפתיו: נסמן לקמן קמג, ב.

21) אף עשיתיו: ישעי' מג, ז.

22) ויפח באפיו נשמת חיים: בראשית ב, ז.

23) בראתיו יצרתיו. . מו"ד: ראה סה"מ תקס"ג ח"ב ע' תר. לקו"ת בלק סז, א. מאמרי אדה"א בראשית ע' תמא. וש"נ.

24) אור זרוע לצדיק: תהלים צז, יא. ראה גם ביאוה"ז בלק קה, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תקנג. שע"ת ע, ב ובהנסמן לשם.