נב, א

וסוף בזה יותר מבאמצע שהוא יש מיש כי זהו עיקר הרבותא מה שתחלה וסוף יש בהן מבחי' כח העצמות והוא שמחדש מאין המוחלט בלי שיעור שזהו כח של בחי' א"ס ממש שאין זה רק בתחלה ובסוף דוקא כמשי"ת בסמוך אלא צ"ל דגם כמו שהוא קמי' כלא שזהו מיש לאין כנ"ל מ"מ בחי' התחלה והסוף יש בהן בחי' כח החידוש מאין ליש דוקא כי א"ס עצמו כולל ב' דעות1 הללו כא' מיש לאין ומאין ליש כמ"ש במ"א וד"ל) והנה עדיין אינו מובן איך הבריאה בחי' יש מאין אחר שהעיקר הוא דיבור העליון די' מא' כמו ויאמר אלקים יהי אור כנ"ל והדבור הוא בא בסדר השתלשלות מראשית דחכ' בבחי' יש מיש כנ"ל אך בהכרח צ"ל שעיקר התהוות הבריאה בגשם חומרה הוא מבחי' המעשה בפ"מ שנבדלת מן הדיבור הרוחני כנ"ל באריכות שאין המעשה מתייחסת כלל עם הדיבור ע"כ במעשה יש בחי' התחדשות גמור מאין ליש דוקא כנ"ל ואעפ"כ הדיבור הוא העיקר כמו בדבר ה' כו' והענין הוא כמ"ש במ"א שיש ב' דברים בכל בריאה2 צורה וחומר3 ויש שרש לצור' בפ"ע שהוא בחי' הרוחניות של כל בריאה ושרש הראשון הוא החכמה כמ"ש כולם בחכמה עשית ואמנם שרש הגשם והחומר של הבריאה הוא למעלה מן החכמה והיינו למעלה הרבה ממקור הרוחניות וזהו כמו דכל השתלשלות עו"ע הכל ברוחניות עד הדיבור הוא בא מבחי' החכמה אבל סוף מעשה שבפו"מ היינו בחי' התהוות עצם החומר של הבריאה שרשו מלמעלה מן ההשתלשלות דעו"ע שמן החכמה והוא בבחי' עצמות א"ס שבכתר מקור החכמה וע"ד דוגמא הנה הגלגלים וכל צבא השמים נתהוו בדיבור ברוח פיו כו' שהוא בחי' הרוחניות שלהם דוקא ונק' נפש הגלגל וצורתו אבל חומר ויש שלו יש לו שרש מלמעלה מהדיבור עד מקור הראשון שהמציא גם החכמה מאין ליש וזהו ענין בחי' המעשה בפו"מ כאשר עשה לגולם וחומר הבריאה הוא בא בחידוש גמור מאין ליש כנ"ל וכמו כשאמר בדיבור יהי רקיע או יהי אור נתהוו רק הרוחניות שלהם אבל כשנעשה גוף הרקיע הגשמי וגוף האור הגשמי זהו חידוש גמור שבפ"מ והוא מ"ש ויהי אור כמו כי הוא אמר ויהי4 הנה זה בא מלמעלה גם ממקור הראשון של המא' הזה והיינו מבחי' קדמון לכל הקדומים שאין לו תחלה כו' דהיינו מה שנעוץ תחלתן בסופן דוקא כנ"ל ומ"ש כולם בחכמה עשית לא שמן החכמה נעשה גוף הפועל בחומר הבריאה אלא רק הרוחניות שבו אבל הגשמיות שבו נעשה מאותו מקור שמשם נמצאת החכמה מאין וכנ"ל דנעוץ סופן בתחלתן דהמעשה בפועל גבוה מן החכמה מאחר שהחכמה עצמה נתהווה מאין ליש ובמעשה בפועל הגשם יש כח המחדש מאין ליש כמו בכח התחל' ממש כנ"ל באורך וד"ל וע"פ הקדמה זו יובן ג"כ בענין הי' מאמ' דגם שהדבור הוא עיקר היינו שמצוה להיות התהוות הבריאה אבל גוף התהוות הבריאה היא בחידוש גמור מאין ליש בפו"מ גבוה ממנו בשרשו (וז"ש כי הוא צוה ונבראו5 ומבואר במ"א בפי' ונבראו ממילא נבראו מכח העליון שלמעלה מצווי הדיבור כו'). ובזה יתורץ ענין הנ"ל דהבריאה בפועל ליש גמור דוקא


1) א"ס. . ב' דעות: ראה בהנסמן לעיל שם.

2) בכל בריאה צורה וחומר: ראה שערי אורה ע' עח. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'רפד ואילך. נ"ך ע' קמז.

3) צורה וחומר: ראה הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'קעו.

4) כי הוא אמר ויהי: תהלים לג, ט.

5) כי הוא צוה ונבראו: תהלים קמח, ה. ראה גם שערי אורה ע' פט.