נג, א

שהרי אנו רואים בראיה חושיית שהשמים וכל צבאם בכו"מ1 המה עומדים מוי"ב בלי תוס' ומגרעת כלל וכלל ובלי שינוי כלל כי מעולם לא נתחדש כוכב אחד או מזל ברקיע השמים נוסף על המספר הקצוב לפי סדר בריאותם בתחלה מה שלא היה בתחלת הבריאה שאמר יהי מארת ברקיע2 וכן הרקיע עצמו אין בו כל חדש בעצם שלא ניתוסף באור עצם מהותו דבר רק אותה הבריא' שהיה בו ובכו"מ בסדר מצבן ומהלכן כך המה עתה בלי תוס' ומגרעת ובלי שינוי כלל וכמ"כ בגידול הרכבת ד"י הרוחניים ארמ"ע כמו שהן בראשית הבריאה לא נתחדש בהן דבר להיות מולידים דבר חדש רק כמו שהן לבד שהרי ביסוד האש לא נתחדש ממנו דבר חדש כלל וכן ביסוד המים ויסוד הרוח ויסוד העפר כולם במהותם וגם בהרכבתם בלתי שינוי וחידוש כלל וכלל (וכמו במלאכים עליונים שהמה עומדים מוי"ב3 לא יתוספו ולא יגרעו ולא ישנו תפקידם כל אחד כפי שרשו אם בבחי' אש או רוח כו' שלא ימצא הוספת תולדה חדשה4 כלל מהם כי מוציא במספר צבאם5 והיינו במספר אותיות וצירופים וכל מלאך יש לו אות וצירוף מיוחד וא"א שיהיה מאות אחת ג' וד' אותיות חדשים ע"כ כל אחד במעמדו לא יוסיף ולא יגרע לעולם עד שאין מלאך אחד עושה ב' שליחות6 כמ"ש במ"א) אך הארץ יש בה כח החידוש שמחדש דבר מעיקרו שלא היה במציא' תחילה כלל שהרי אנו רואים שהארץ תגדל ותוציא צמחה דשא וכל עץ פרי עושה פרי וכל תבואת הארץ יצמיחו בתוספת מרובה על עיקר הזריעה לאין שיעור וקץ כלל מה שלא הי' תחלה במציאות כלל וגם אחר שיכלה הצמיחות דתבואות ופירות ועשב הארץ בקצירה וכליון אחר חוזר ותצמיח מחדש הכל בתוס' מרובה כמו מדי שנה ושנה שצומח הכל מחדש ואין שיעור והפסק לזה כלל לעולם ולא עוד אלא שגם בחי' ד"י הרוחניי' ארמ"ע ודצח"מ שמקבלים מהכו"מ שברקיע כאשר יבואו בארץ יבא בהן כח ההתחדשו' גמור' מאין ליש בתוס' מרובה לאין שיעו' כלל כמו יסוד המים שאין בהם התחדשו' בעצם כלל טרם בואם בעפ' האר' כמי' עליונים שע"ג הארץ ובארץ עצמה הרי מתחדשי' שם למים שנק' מים חיים דוקא כידוע הן בלתי שיעור כלל כי מתחדשים בעיקר המציאות בסיבת כח הארץ עצמה דוקא וכמ"ש במ"א בענין מים חיים דאפר פרה7 כו' באריכו' וכן יסוד הרוח ויסוד האש וכל צומח ודומם שבארץ מצד כח הארץ דוקא יבא בהן התחדשות להצמיח ולהוליד לאין שיעור וראי' מעץ עושה פרי לאין שיעור שהוא מצד שרשיו שבארץ דוקא וע"כ בירך על פירות האילן8 בפה"א יצא דמארעא קא רבי כו' וכמ"ש9 במ"א10 וכמ"ש הכל היה מן העפר דכל התחדשות דבר מעיקרו הוא מן העפר דוקא משא"כ בשמים שלא יבא בה שום התחדשות כלל (אע"פ שאין לך עשב11 שאין לו מזל המכה ומגדלו היינו רק בחי' הרוחניות שלו לבד אבל עיקר מהות ומציאת גשם העשב מתחד' מן כח הצומח שבאר' דוקא כמ"ש כי כארץ תוצי' צמחה12 תוצי' מכח עצמה רק המזל הוא מגדל חיות רוחניות' וכמ"כ ממגד תבואת שמש13 כו' וכמ"ש אני אענה את השמים והם יענו את הארץ14 וד"ל) וזהו שהיה במע"ב שצוה ה' לארץ להוציא הכל כמ"ש תדשא הארץ דשא תוצא


1) בכו"מ: בכוכבים ומזלות.

2) יהי מארת ברקיע: בראשית א, יד.

3) במלאכים. . מוי"ב: ראה איכ"ר פ"ג, ח. טואו"ח סנ"ט. מאמרי אדה"א בראשית ע' קכו. ויקרא ח"ב ע' תרמג ואילך [נדפס גם ב]הנחות תקע"ז ע' לג ובהנסמן בהנ"ל.

4) במלאכים. . תולדה חדשה: ראה ביאוה"ז נח ה, סע"ד ואילך [נדפס גם בסה"מ תקס"ח ח"א ע' תעה]. לקו"ת שה"ש לח, ד. מ, א. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' מד. תקס"ח ח"ב ע' תרטז ואילך. מאמרי אדה"א דרושי חתונה ח"ב ע' תעא ואילך.

5) מוציא במספר צבאם: ישעי' מ, כו.

6) שאין מלאך. . ב' שליחות: נסמן לקמן קלא, ב.

7) מים חיים דאפר פרה: ראה גם מאמרי אדה"א נ"ך ע' קמו. ויקרא ח"ב ע' תקלח. ס"ע תרב ואילך. במדבר ח"ד ע' א'שצב ואילך. אמ"ב שער הק"ש ל, ג ואילך.

8) בירך על פירות האילן: ראה ברכות מ, א.

9) וכמ"ש במ"א: תיבות אלו ניתוספו ע"פ דפו"ר.

10) וכמ"ש במ"א: ראה סה"מ תקס"ח ח"ב ע' תריז ואילך. אמ"ב שם. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתקו. וש"נ.

11) שאין לך עשב: נסמן לקמן קמו, א.

12) כי כארץ תוצי' צמחה: ישעי' סא, יא.

13) ממגד תבואת שמש: ברכה לג, יד.

14) אני אענה. . הארץ: נסמן לעיל לד, ב.