נד, א

בס"י טרף אש ומים1 ובללן יחד והוא הרקיע שנק' שמים אש ומים היינו בחי' הרוח שמורכב מאש ומי'2 יחד וזהו שמים כו' והוא מים שנעשו רקיע דאגלידו מיא3 שזה נחשב הכל מבחי' הרוחניות כהשגת שכל הרוחני כו' וזהו מ"ד שמים קדמו דתחלה הי' הבריאה דרקיע ושמים ונשתלשל עוד למטה והוא בחי' מ"ת שמתחת השמים שזהו בחי' ח"ת שיורדת בדיבור ונקרא חכמה שבדיבור העליון והוא מה שכתוב ורוח אלקים מרחפת כו' שזהו ע"פ מ"ת שמתחת לשמים ורקיע גם אחר ההבדלה אע"פ כשהארץ היתה תהו היו מ"ע ומ"ת יחד מקיפי' עליהם אבל גם אח"כ שהבדיל הרקיע יש מבחי' רוח אלקים במ"ת הללו והוא אמ"ר דרוח זה מורכב מאש ומים כו' וד"ל ואח"כ צוה ה' שיקוו המים הללו ג"כ ותראה היבשה והטעם הוא לפי שכ"ז הסדר היינו בבחי' ההשתלשלות הרוחניו' דעו"ע מחכמה עילאה עד חכמה שבדיבור אבל הגם שהיו מקיפים מכל צד לארץ לפי שצריכים להיות בהקדם זהו כמו שעלה ברצונו וחכמתו כו' ששמים קדמו ודאי כנ"ל אבל אח"כ הכח היותר עליון מכל בחי' מ"ע עד מ"ת והוא הכח דמח' תחלה שבסוף מעשה דוקא שמפני זה הארץ קדמה כנ"ל והוא הכח העצמות דא"ס שבכתר שלמעלה מח"ע וח"ת כו' וזהו הטעם שצוה ה' שיקוו המ"ת ותראה היבשה דוקא לפי שביבשה שנק' ארץ יצא כח החידוש מאין ליש ממש להיות ברואים חדשים לגמרי כנ"ל שאין זה במ"ע ומ"ת כלל ע"כ צוה שתראה היבשה השפל במדריגה מכולם לפי שנעוץ תחלה בסוף דוקא שבארץ שהוא היבשה שם נמצא כח התחדשות יש מאין והוא צריך להוציא ממנה וע"י דוקא כל חי וכל צומח כו' כמ"ש תדשא הארץ תוצא הארץ דגם שבדבר ה' נעש' שמי' כו' מ"מ בשביל בריאה חדשה לגמרי צוה הכל לארץ דוקא משום שיש בה כח התחל' דוקא וז"ש לרוקע הארץ על המים כל"ח שזהו חסד עליון שבמהו"ע ממש שמחדש מאין המוחלט כו' שאין זה באמצען רק בסופן שנעוץ בתחלתן כנ"ל ע"כ צוה שירדו המים למטה ויתגלה היבשה למעלה מן המים כמ"ש יורדי הים כנ"ל וזהו כמו משפיל גאים ומגביה שפלים4 כמשי"ת וד"ל ובכ"ז יובן מ"ש במדרש בטעם קריאת שם ארץ דווקא שרצתה5 לעשות רצון קונה ועוד מלשון מרוצה6 כמו ארוץ גדוד7 רץ לבך8 והחיות רצוא9 שיש בארץ לשון מרוצה ול' רצון ושניהם אמת עפ"י הנ"ל וכן אני אענ' את השמי' והם יענו כו' וכן והרוה הארץ10 מגשמים דשמים וכה"ג דהנה לפעמים אמר השמים כסאי11 והארץ הדום רגלי דמשמע שהארץ למטה מן השמים שאינו אלא הדום רגליו והשמים נק' כסא וכן אמר השמים שמים לה'12 והארץ נתן לבנ"א שהוא רחוק הערך מאד כמו מבלתי בע"ג לב"ג כו' וכן שמים לרום13 וארץ לעומק וכגבוה השמים כו'14 וכה"ג ולפעמים אמר הודו על ארץ ושמים15 וכן ביום עשות ארץ ושמים וכמו והארץ אזכור16 והארץ לעולם עומדת17 וכה"ג אך שניהם אמת לפ"ד מ"ד שמים קדמו השמים כסאי כו' ולפ"ד מ"ד ארץ קדמה הודו על ארץ כו' ומטעם זה עולה במ"ת18 שלפני מח' ורצון לבריאת העולמות וזהו מצד בחי' או"ח דארץ ל' מרוצ' שתרוץ למקור חוצבה בעצמו' שהוא במח' הקדומה שנק' קדמון לכל הקדומים כנ"ל לפי שנעוץ סופן בתחלתן דוקא כנ"ל ואז יהיה בה כח המחדש ומוליד יש מאין בלי שיעור כלל כנ"ל מה


1) בס"י טרף אש ומים: נסמן לקמן קכד, ב.

2) הרוח שמורכב מאש ומי': ראה זהר וארא כד, א. סה"מ תקס"ט ע' רכז.

3) דאגלידו מיא: ראה זהר לך עז, א.

4) משפיל גאים ומגביה שפלים: ע"פ נוסח התפלה (עזרת אבותינו).

5) ארץ. . שרצתה: ב"ר פ"ה, ח. ראה סה"מ תקס"ה ח"ב ע תקפ. (שם ע' א'ל ואילך. נדפס גם ב)מאמרי אדה"א במדבר ח"א ע' צה ואילך ובהנסמן במ"מ לשם בע' שה. ויקרא ח"ב ע' תשיז. הנחות תקע"ז ע' צט.

6) ארץ. . מרוצה: ראה המאמרים שנסמנו בהערה שלפנ"ז.

7) ארוץ גדוד: תהלים יח, ל.

8) רץ לבך: ס"י פ"א מ"ח. ת"ז בהקדמה (ז, א).

9) והחיות רצוא: יחזקאל א, יד.

10) והרוה הארץ: ישעי' נה, י [ושם: כי אם הרוה את — ראה מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' רכ. וש"נ].

11) השמים כסאי: ישעי' סו, א.

12) השמים שמים לה': תהלים קטו, טז.

13) שמים לרום: משלי כה, ג.

14) וכגבוה השמים: תהלים קג, יא [ושם: כגבה שמים].

15) הודו על ארץ ושמים: תהלים קמח, יג.

16) והארץ אזכור: בחוקותי כו, מב.

17) והארץ לעולם עומדת: קהלת א, ד.

18) במ"ת: במחשבה תחלה.