נז, א

שכולם מתאחדים אבל מי שאין לו תחיל' ואין לו תכלה1 זהו למעל' מבחי' ראשית ואחרית דע"ס שאין שם בחי' מספר דע"ס עשר ולא תשע2 ולא י"א אלא מה אתה סופר והכתר אינו נמנ' עם הספי' ע"כ נק' החכמ' ראשית במספר אבל כאשר הכתר נמנ' ראשון כמו שאנו אומרים אחת שהוא הכתר אחת ושתים3 כתר חו"ב אחת ושלש חב"ד הרי אח' כולל הכל לפי שמן הכתר נסתעפו כולם וכמ"ש בע"ח דע"י וא"א מלובש תוך כל ספי'4 ומקיף כולם כו' זהו כמשל מספר הדורות זה מסתעף מזה כך החכמ' נאצל מאור הכתר שנקרא ראשון והחכמה שני ובינה שמקבלת מחכמה שלישי וכה"ג מ"מ בגדר מספר הוא כנ"ל ולכך נקרא בלשון תחלה עכ"פ שז"ש נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן שזהו כתר שנקרא תחילתן והמל' סופן וא"כ לכאורה מהו ההפר' בין ראשית ואחרית או תחלה וסוף לגבי מי שאין לו תחילה ואין לו תכל' דהיינו למעל' מבחי' תחל' וסוף ומה שאמר דעצמות אא"ס אין לו שיעור למעלה5 אין זה למעלה ומט' ממש כענין תחל' וסוף שהתחל' נק' מעל' והסוף נקרא מטה אלא זהו שם המושאל כי עצמות אא"ס נבדל מערך ובחי' מעלה ומטה כלל רק שרוצה לפרש כחו של א"ס עד אין שיעור בעצמות שזהו ממש ענין אין לו תחל' כלל מאחר שאין שיעור וקץ לעילוי אחר עילוי בעצמותו כו' וכן פי' אין לו תכלית למטה שזהו ענין אין לו תכל' ולפ"ז התחל' וסוף דכתר ומל' שוין ממש וזהו מ"ש שצופה ומביט מראש לסוף בסקיר' אחת היינו בחינת יריד' והשפל' להיות עכ"פ כולל תחל' וסוף כאחת כנ"ל ונמצא יובן זה ע"ד הנ"ל בג' מדריגות דיחיד חה"ע מלך דיחיד למעלה מאחד וגם למעלה מקדמון6 כו' ומ"ש לפני אחד מה אתה סופר מובן בב' אופנים א' שמדבר בבחינת מחשב' שצופ' כו' שכולל תחלה וסוף עכ"פ שע"ז שייך לומר מה אתה סופר ראשון ושני מאחר שכוללם יחד כא' ממש מבלי קדימה לתחל' כו' אבל עכ"ז בגדר מספר הוא כאדה"ר שכלול מכל הדורות שיצאו מן ההעלם כו' והאופן הב' בבחי' יחיד עצמו שלמעלה גם מקדמון שבמקור התולד' כו' שלמעלה גם מהיות כולל תחל' וסוף מאחר שהוא למעל' עד אין שיעור שאין לו תחל' כו' שם לא יתכן לומר גם ענין נעוץ תחלתן בסופן וסופן כו' אחר שנבדל ומושלל לגמרי מבחי' זו דתחל' וסוף גם בהעלם כו' וע"ז אמר לפני אחד מה אתה סופר שמושלל מכל בחי' מספר גם מן מספר דתחל' וסוף ונקרא לפני אחד הקדום כו' וכמ"כ יתפר' בב' אופנים הנ"ל מ"ש אנת הוא חד7 ולא בחושבן י"ס שזהו לשלול מספר אחד המנוי דראשון ושני כנ"ל והב' ולא בחושבן לשלול גם מספר דתחל' וסוף שנק' אחד הקדום שהי' לבדו ואח"כ נסתעף ממנו הריבוי כנ"ל וד"ל וזהו ומקדם אשר לא נעש' כו' דהנ' לע"ל כתיב הנני בורא חדשה בארץ8 נקב' תסובב גבר פי' חדש' חדש' לגמרי שזהו כח המחדש יש מאין ממש שבארץ דוקא משום דנעוץ תחלתן בסופן וסופן כו' ובתחלה ובסוף דוקא יש כח זה המחדש יש מאין וכנ"ל דהחכמ' מאין ליש תמצא וכח החידוש זה דחכמה מאין זהו דוקא בתחלה דהיינו אור הכתר9 וידוע


1) מי שאין לו תחיל'. . תכלה: ראה חובת הלבבות שער היחוד ספ"ה. המשך תרס"ו ע' כ.

2) עשר ולא תשע: ס"י פ"א מ"ד.

3) שאנו אומרים אחת. . ושתים: במוסף (סדר העבודה) ליוה"כ.

4) דע"י. . תוך כל ספי': נסמן לקמן קכו, ב.

5) אא"ס אין לו שיעור ומעלה: נסמן לעיל ל, א.

6) דיחיד למעלה מאחד. . מקדמון: ראה לקמן קטז, ב.

7) אנת הוא חד: ת"ז בהקדמה (יז, א).

8) הנני בורא חדשה בארץ: ירמי' לא, כא [ושם: כי ברה ה' — ראה לקמן נח, א. ס, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תערב. וש"נ. תו"ח וישב ריא, ד ובהערה 52].

9) הכתר. . מבחי' אחרונ': ראה ע"ח (שער דרושי אבי"ע) שמ"ב פ"א.