נח, א

ממחשבה שצופ' כו' שכולל תחלת וסוף כו' להיותו בפנימית הכתר בכלל שהוא מבחי' אחרונ' שבעצמות שאין לו תחלה וסוף כו' אלא צ"ל דיש ב' מדרגות בקדם כנ"ל א' שכולל תחלה וסוף דכל אשר נעשה אח"כ בגלוי דע"ס דאבי"ע והוא בחי' מחשבה הקדומ' שצופה כו' בסקירה א' שכולל' יחד עכ"פ וזהו לעת נעש' בחפצו כבר בהעלם המחשב' זו כל אשר יבא בגלוי וזהו שקדם את הכל בהעלם כו' ונק' חה"ע1 כו' וזהו שאמר והי' העולם כו' כנ"ל באריכות וזהו ג"כ ענין כל אשר חפץ ה' כבר בהעל' מחשב' הקדומ' עשה בפועל באבי"ע בשמים וארץ סובב וממלא2 כו' והב' הוא קדמונו ש"ע ממש שנקר' יחיד לבדו מלך מרומם לבדו ממש קודם שבא לכלל העלם המח"ק להיות צופה כו' הנק' חי העולמים כו' שע"ז אמ' לפני אחד לפני אחד הקדום שכולל הכל מה אתה כו' וכנ"ל באופן הב' דלפני אחד כו' וזהו למעלה מכל אשר חפץ ה' עשה כו' אחר שלא בא לכלל בחי' חפץ ורצון שנק' מח' גם לא בדרך כלל לכלול הכל כא' כו' כי הוא למעל' מבחי' תחלה וסוף כי אין לו תחלה וסוף כלל וזהו ענין ומקדם אשר לא נעשו פי' במדריג' הב' דקדם הנ"ל שנק' יחיד לבדו ממש אשר לא בא עדיין גם בהעל' הרצון הנק' רצון קדום או מחשב' קדומ' כי הוא למעל' עדיין מרצון הקדום ופשוט הנ"ל שעלה מכבר בעצמותו להאציל ולברוא שז"ש בקדמין ברא כו' (אלא הוא כמו רצון המוחלט שבהעלם עצמותו כלול לגמרי טרם שעלה רצון זה גם בעצמו לגלוי כו' דלא כדלעיל שזהו כמו שא' כשעלה ברצונו הפשוט דעלי' זו גלוי העלם עצמותו הוא כו' אלא כמו שאמרו ז"ל קודם שנברא העולם3 הי' הוא ושמו בלבד שמ"ו גי' רצון4 שכלול בעצמותו ממש) וזהו אשר לא נעשו בבחי' עשי' דכל אשר חפץ עשה הנ"ל גם לא בבחי' הכלל דתחלתן וסופן דכל עשי' שנק' סוף שרשו הוא מגיע בתחלתו אבל מקדם זה שהוא למעלה מתחלה וסוף זהו שלא נעשו שלא בא לכלל עשי' עדיין מן הרצון שבתחלה מפני שהוא למעלה הרבה מכל מקור חידוש העולם בכלל ובפרט מטעם הנ"ל וד"ל. אך מ"ש ומקדם הרי קאי אדסמיך לי' מגיד מראשית וגם מקדם ומשמע שגם מקדם אשר לא נמשך בהעלם וגלוי עדיין בהשתלשלות דבקדמין ובחוכמתא שנק' תחלה וסוף ראשית ואחרית כנ"ל גם משם יומשך רק שיהי' דבר חדש לגמרי אשר עדיין לא נעשו ונמשכו מעולם ברצון הקדום ומח"ק הנ"ל והיינו בחי' עלי' הב' דמל' שלמעלה מתחלתן ג"כ והוא מ"ש הנני בורא חדשה בארץ חדשה לגמרי שלא הי' עדיין חידוש כזה בחידוש דרצון הקדום וחכמ' הקדומה שנק' תחלתן דרך כלל להיות שמקדם זה אשר לא נעשו הנ"ל הוא שמאיר בסוף הכל שהוא הארץ אז גם שם יהי' חדשות שלא היו מעולם וזהו חדשה בארץ דוקא משום דאו"ח וחוזר לקדמותו ממש שהוא לבחי' קדם הנ"ל אשר לא נעשו ונמשכו משם מעולם והיינו בבחי' מל' דא"ס שלפני הצמצום ממש כמו שהוא בעצמות שנק' מלך מרומם לבדו טרם שעל' ברצונו ומחשבתו כו' והנה כמו שיש קשר וחבור בענין תחלה וסוף דקו"ח דנעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן כך יש חיבור וקשר גם במה שלמעלה מבחי' תחלה וסוף והוא בא"ס עצמו שאין לו תחל' ואין לו תכל' כנ"ל מ"מ הרי יתכן לשון למעל' ולמט' רק שלמעל' עד אין


1) חה"ע: חי העולמים.

2) בשמים וארץ סובב וממלא: ראה גם לקו"ת נשא כא, ג. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' שכט. קונטרסים ע' תקצג. תו"ח ויגש רל, ד. לקמן קמו, א. לעיל לז, ב.

3) קודם שנברא העולם: נסמן לעיל יב, א.

4) שמ"ו גי' רצון: נסמן לקמן קכב, ב.