סד, א

הנמצאים בה בהיותה בגוף כמו הענג ורצון ושכל ומדות אוי"ר ומו"ד עד בחי' המעשה שילך בדרכי ה' ה"ז ירידת אור האלקי דנשמה בחלקים רבים ויורד ומתגשם האור בסדר ציור קומת אדם מלמעלה למטה תחלה נתפעל ברצון ושכל ואח"כ מתגשם במדות שבלב באוי"ר ואח"כ במו"ד עד שבא לכלל מעשה שהוא בחי' ההילוך הטוב בדרכי ה' בפו"מ להיות סומ"ר ועש"ט כו' עד ששמח במצוה ומואס ברע שמאיר מן פנימית הרצון בסוף מעשה כא' אבל תחלה כל אחד בפ"ע דוקא ומתכללים אח"כ עד שימצא בסוף מה שאין בראש כלל והוא ההילוך בדרכי ה' שבמעשה זו יתרון מעלה מכל פנימית הרצון ועונג וחכמה שבראש כו' עד שמעמיד ומוליך הראש שיוכל להתקיים בחכמה כח מ"ה כו' וכמאמר כל שיראת חטאו1 קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת הרי החכמה כח מ"ה דאין שבראש מתקיימת דוקא ע"י יראת חטא שבסוף מעשה בפו"מ משום דזהו יתרון מעלה בציור אדם בחיצוניות האברים שיורד האור דנשמה האלקי' ממוחין שבראש עד ההילוך שברגל שהוא בהגשמה גדולה שמפני זה נעשה הסוף בחי' ראש והראש סוף וראיה ממ"ש סוף דבר כו' את האלקים ירא כו' כי זה כל האדם2 שבראש כו' וכמו הרגל שמעמיד הראש ואין הרא' מעמיד ומקיים לרגל כנ"ל באריכות וד"ל משא"כ הנש' בלא גוף כלל הגם שבודאי כחו' שלה המה רוחניי' בבחי' האלקו' ממש כידוע שכל נשמה כמו שהיא למעלה היא חלק אלוה ממש כו' ויש בה כל הכחות עונג ורצון ושכל ומדות הכל בעילוי הרוחני הנבדל מן הגשם בתכלית כידוע ועכ"ז אין בה יתרון מעלה הנ"ל להיות כי כל הכחות הם כלולים זב"ז כנ"ל בבחי' העגולים דגם שנז' לשון הילוך בנשמות היינו שהרצון והעונג הוא העולה עיקר וממילא עולה גם השכל והמדות כו' עד שנמצא שעיקר לשון הילוך זה כמו ילכו מחיל3 כו' היינו בעצם אור הנשמה הרוחניות שנתעלי' כולה מדרגא לדרגא כמו מג"ע התחתון לג"ע העליון שהוא עילוי הרצון והשכל בבחי' השג' עליונ' יותר וממילא התפעלות אוי"ר ומו"ד הכל עולין כנ"ל בענין ההתכללות דעיגולים אבל לא הילוך בפועל וכן האופנים וחיו' בלכתן4 אע"פ שיש להן רגל כמו שאמר ורגליה' ישרות5 ואמרו שוקי החיות6 כו' וכה"ג אך אין זה כמעלת הילוך באדם שיש בו יתרון מעלה שהראש מקבל מסוף אלא שבחי' רגל שלהם כלול בהילוך כל עצמו כעוף שיעופף כו' כמ"ש בשתים יכסה פניו7 ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף וכה"ג וד"ל (וע"כ עיקר דסוף דבר כו' היום לעשותם8 כשהנשמה בגוף דוקא שנק' אדם בחיצוניות האברים ולא בנשמה שבלא גוף ברוחניות וראיה מתשובה ומע"ט שהיא בעוה"ז דוקא וכמ"ש אשרי מי שבא לכאן9 כו') והנה בכל זה יובן הטעם שאמ' בע"ח דעגולים בבחי' נפש ויושר בבחי' רוח דהנה כמו שבחי' נפש מקבל מבחי' רוח כך בחי' נפש דעגולים מקבל מבחי' רוח דיושר מטעם הנ"ל כמו שהרא' מקבל מן הרגל שעמידתו על הרגל אעפ"י שיש כח העמידה ברא' כידוע דגידי המוח שברא' הן שרש כללי לכל תנועה והרגש' מ"מ הרי לא יוכל לעמוד על הרא' והוא לפי שכח העמיד' ברא' הוא רק ברוחניות דהיינו בהעלם ולא בגלוי במורג' והגשמה כמו ברגל


1) כל שיראת חטאו: אבות פ"ג, מ"ט.

2) סוף דבר. . כל האדם: קהלת יב, יג.

3) ילכו מחיל: תהלים פד, ח.

4) האופנים וחיו' בלכתן: יחזקאל פ"א.

5) ורגליה' ישרות: יחזקאל א, ז [ושם: ורגליהם רגל ישרה].

6) שוקי החיות: חגיגה יג, א.

7) בשתים יכסה פניו: ישעי' ו, ב.

8) היום לעשותם: ואתחנן ז, יא.

9) אשרי מי שבא לכאן: פסחים נ, א. ראה גם לקמן פח, ב ובהנסמן במ"מ לשם.