סח, א

הים שבטבעם לעלות למעלה מעלה בגובה מאד (כרבב"ח שראה רוממות הגל ש' פרסי1 כו') וז"ש בשוא גליו אתה תשבחם2 תורידם למטה3 ומפרש בזהר ל' שבח4 דשבחא אית ליה כו' וזהו בחי' מל' כשנקרא ים העליון כד סליק גלגלוהי5 כו' שהוא בחי' או"ח דמל' דעיגולים דוקא וד"ל אבל הארץ היא בבחי' או"ח דמל' דיושר ויובן זה בעבודת ה' שיש בחי' רצוא ותשוקה למעלה אך שהתשוקה היא שיומשך גלוי אור אלקי מלמעלה למטה בתוך לבו ודעתו וכנ"ל בפי' ארץ שרצתה לעשות רצון קונה שכל התשוקה והרצון אינו רק לעשות רצון קונה והוא לעשות המשכת רצון העליון בתו"מ בגלוי אור בנפשו וזהו שלע"ל תקרא ארץ חפץ6 וכו' ואע"פ שזהו ג"כ בחי' העלאה דאו"ח אבל הוא בשביל ירידה והמשכה למטה (וכמו ואל אישך תשוקתך7 שתשוקה זו לקבל השפע כו') וזהו כמו היפך הרצוא דאו"ח דעיגולים שהוא לצאת מעצמו ליכלל למעלה (בל"א אויש גין פון זיך) ורצוא זה לעשות רצון קונה התשוקה היא שתקבל אור העליון לעצמה (בל"א צו זיך כו') ולכך נקרא מל' דאו"י והיינו בארץ שפנימיות' ותוכה בבחי' היושר ממש ברבוי כלים מכלים שונים כפרצוף אדם ממש כנ"ל אך כדור הארץ בכללותה שהוא עגול כעיגולים דגלגלים גם הוא בבחי' רצוא ומרוצה ותשוק' רצון רק שהוא בבחי' או"ח דמל' דיושר וד"ל (אבל החידוש יש מאין שבארץ הוא בפנימית בכח הצומח שבארץ דוקא) ונמצא שהים וארץ שניהם מבחי' או"ח רק שזה ממל' דעגולים וזה ממל' דיושר (וז"ש לרוקע הארץ על המים שצוה שיעלה מל' דיושר למעלה על מל' דעיגולים שצריך שיגבר או"י על או"ח בכלל ובפרט כמשי"ת) וזהו עיקר ענין קי"ס מה שהעביר ישראל בתוך הים ביבשה דוקא דהנה נש"י בשרשם הם מבחי' היושר דהיינו מבחי' שם מ"ה דתיקון בחי' אדם והוא היפוך בחי' או"ח דעגולים דים העליון הנ"ל דאו"י דיושר הולך ונמשך מלמעלה למטה דוקא בבחי' החסדים היפך או"ח דגבורות שעולה מלמטה למעלה ולזה העביר לישראל להגביר כח האו"י דבחי' יושר דאדם על בחי' או"ח דים כשעברו בו ביבשה דוקא שהרי הים נבקע מפניהם דוקא כמ"ש לגוזר י"ס לגזרים8 כל"ח שח"ע דאו"י גבר לגזור לים סוף לגזרים (שזהו כמו בשוא גליו אתה תשבחם תורידם למטה כך נמתקו ונתבטלו הגבו' דאו"ח ונבקע הים כמ"ש הים ראה וינוס9 כו') וביאור הדברים ידוע שהמלאכים בעצם מהותם מבחי' או"ח דעגולים (אע"פ שפני אדם לארבעתן10 ויש ציור קומה שוקי החיות11 וכו' מ"מ בהתכללות כא' עולין בתשוקה כללי' כגלגלים הגשמיים שסובבים כולם בבת אחת כו') וז"ש משרתיו אש לוהט כו' כאש שטבעו לעלות בהתלהבות התשוקה וכן מלאכים שנק' רוחות12 כו' אך נשמות הם במהותם בהיפוך ממש מזה והוא מ"ש בנפש אדם ויהי האדם לנפש חיה13 כו' פי' לנפש חיה שיחיה באברים רבים כלים מכלים שונים כפרצוף גופו של אדם שכלול מהכל עין ואזן ורגל ולא כרגל דמלאכים שכלול בכנפיה' כעוף וחיה14 אלא שהאור מיוחד בכל אבר בפ"ע בסדר ציור אדם בשכל במוח


1) כרבב"ח. . הגל ש' פרסא: ראה ב"ב עג, א.

2) בשוא גליו אתה תשבחם: תהלים פט, י. ראה גם ד"ה זה בסה"מ תקס"ג ח"ב ע' תשלד.

3) תשבחם תורידם למטה: ראה מפרשים לתהלים שם.

4) בזהר ל' שבח: זהר נח שם.

5) כד סליק גלגלוהי: ראה זהר בשלח מח, ב. וראה גם זהר נח שם.

6) ארץ חפץ: מלאכי ג, יב.

7) ואל אישך תשוקתך: בראשית ג, טז.

8) לגוזר י"ס לגזרים: תהלים קלו, יג.

9) הים ראה וינוס: שם קיד, ג.

10) שפני אדם לארבען: ראה יחזקאל א, י.

11) שוקי החיות: חגיגה יג, א.

12) משרתיו אש לוהט. . רוחות: תהלים קד, ד.

13) ויהי האדם לנפש חיה: בראשית ב, ז.

14) כרגל דמלאכים. . וחיה: ראה לעיל סד, א.