עב, א

כך משה נשא לישראל כאשר ישא האומן1 כו' (כמו שנש"י בשרשם מעלין למצות וכמו שנבקע הים מפני ישראל כנ"ל הטעם בפי' הא') דאו"י גובר על או"ח כמו ביטול דרצוא בתפלה לגבי בחי' שוב דהמשכת מ"ה דתורה כך נתבטל רצוא דאו"ח דמל' דיושר שרצתה כו' לגבי אור אמיתית פנימית ההמשכה דח"ע שבתו"מ כו' ולהיות כן לא נודע מי ראש ומי סוף כו' שכלולים זע"ז והיו לאחדים ממש (ולפי' הב' בבקיעת הים יתפרש ג"כ עד"ז בשירת הים דמשה ובנ"י דהכל ענין א' הוא וד"ל) וזהו אז ישיר משה ובנ"י שזה השיר הי' תכלית ההכנה למ"ת בתו"מ שניתן ע"י משה לישראל ובא לקיום בפו"מ דור אחר דור עד ימות המשיח דקאי ע"ז ישיר להבא שאז יתגלה התכללות זו דסופן בתחלתן תחלתן בסופן עד מבלי שימצא ראש וסוף שעכשיו הוא בהעלם בתו"מ דמשה ובנ"י ובשירת הים היה בגילוי מעין דלע"ל שיקראו בנ"י ארץ חפץ כו' שסוף מעשה יעלה לתחלת התחלות דבחי' קדם דאז וזהו אז ישיר עבר ולהבא כאחד וכן משה ובנ"י ועכשיו הוא בהעלם כארון שנושא לנושאיו וכה"ג וד"ל ובכל זה יובן מ"ש שני פסוקים בענין קי"ס הא' מ"ש לגוזר ים סוף לגזרים כל"ח והב' מ"ש והעביר ישראל2 בתוכו כל"ח דלכאורה חסד א' הוא מה שגזר הים והעבירם בתוכו ולמה חלקם לב' חסדים אך עפ"י הנ"ל יובן דגוזר הים זהו בקיעת או"י על או"ח דהיינו שרש נש"י שהן בבחי' או"י שגובר על או"ח דגלי הים שיתבטלו ממציאות עלי' כו' וזהו כי לעולם חסדו שיהיה תוס' אור וחסד עליון לעולם הנאצל להיות עושים המצות למעלה כנ"ל והב' מה שהעביר לישראל בתוך הים שיהי' עליי' לישראל ע"י הים כמו שהמצות מעלין לישראל שבגופים כנ"ל כל"ח חסד לעולם שלמטה ושניהם כלולים כא' מבלי שימצא ראש וסוף כלל כענין ארון נושאיו נשא כו' כנ"ל (או להיפך דהעברת ישראל בים להעלות לים ע"י שעברו ביבשה דוקא בתוך הים והוא קיום התו"מ בפ"מ שסוף מעשה עבמ"ת כו' ומה שנתעלו ישראל ע"י הים הוא ע"י מה שגזר י"ס לגזרים נגד י"ב שבטים שיעלה כל שבט לשרשו העצמי כו' וד"ל) (וזה יותר נכון דשירת הים יוכיח שהי' בעברם בתוך הים ביבשה דוקא ושירת הים כמו לע"ל הוא):

(מד) והנה מעתה יש להבין מ"ש עוד וניער פרעה וחילו3 בי"ס כל"ח מה זה שייך לב' פסוקים דסמיך לי' לגוזר י"ס והעביר ישראל כו' ועוד למה חלק זה לדבר חסד בפ"ע הלא ממילא נעש' זה שנטבעו פרעה וחילו אחר שעברו ישראל בתוך הים כו' כידוע אך הענין יובן ע"פ מ"ש בזהר דכד ארי' ואריותא4 קיימין לאזדווגא ווי למאן דעאל ועבר ביניהון להפרידם שניזוק מיד כו' וזהו משל לבחי' יחוד עליון דארי' עילאה כו' דאריה גי' גבור'5 גבורה עילא' והוא בחי' גבורו' דמשפיע כשרוצ' להשפי' לנוק' שנק' אריות' כו' וכמ"כ בחי' גבורה תתאה דנוק' שתשוקת' להתייח' בדכור' והיינו בחי' היחוד דאו"י דדכר עם או"ח דנוק' כאשר באין להזדווג ולהתכלל יחד כנ"ל בענין אז ישיר משה ובנ"י או ישראל בעברם בים כו' אז ווי למאן דעבר ביניהם להפריד יחודם שהן פרעה


1) כאשר ישא האומן: בהעלותך יא, יב.

2) לגוזר ים סוף. . והעביר ישראל: תהלים קלו, יג. יד.

3) וניער פרעה וחילו: תהלים קלו, טו.

4) דכד ארי' ואריותא: ראה זהר ואתחנן ער, א.

5) דאריה גי' גבור': ראה פי' הראב"ד לס"י פ"א מי"ב. מאו"א מערכת ארי' סק"א. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'ל. וש"נ. ד"ה דור לדור מכ"ק אדה"א (קה"ת תשנ"ב) ע' 18. וש"נ. שע"ת ס, א.