עד, א

לעשות מדידה בפרטית אופן היחוד ביניהם וד"ל (וזהו מבחי' העיגול שסובב הקו והחוט שעובר מעליונו לתחתיתו שבודאי בקו"ח זה שייך לשון עלייה וירידה שהן ב' הפכים אבל מצד בחי' העיגול עצמו שוין עלייה וירידה ואינם ב' הפכים כלל וגם באותו הקו היורד ונמשך אם מאיר בו מעצמות העיגול יש בו הכח שבעיגול עצמו וזהו משל לענין הארת הקו"ח שנקרא קו המדה שמודד כל עליי' דאו"ח וירידה דאו"י איך וכמה באופן שיהיה בהם התכללות דחו"ג כנ"ל וד"ל) וזהו ויט משה את ידו על הים ויולך ה' את הים ברוח קדים1 עזה כו' פי' דמה שמשה נטה ידו המשיך לבחי' רוח קדים עזה כו' שהוא מבחי' קדמון לכל כו' שנקרא קדמונו ש"ע והיינו בחי' קדם הנ"ל שלמעלה מעלה מבחי' ראשית ואחרית דקו שעובר מעליונו של עיגול שהוא הנקרא סובב הכללי מחשבה הקדומה כו' שאו"י ואו"ח לא שייך רק בבחי' ההשתלשלות דקו"ח שעובר מלמעלה למטה ממקור האצילות עד סוף העשיה כידוע אבל בחי' רוח קדים זה הוא מעצמות אא"ס הפשוט שלפני צמצום הראשון כו' שלמעלה מעלה מהשתלשלות דאבי"ע גם למעלה מהיות בחי' סובב לממלא כו' (דהיינו למעלה גם ממח' אחת שצופה כו' כנ"ל) ומה שנקרא רוח קדים עזה שהוא מבחי' הגבורות דוקא היינו להיות שזה האור העליון הנעלה מכל ההשתלשלות דאו"י ואו"ח העושה אופן היחוד וחיבור בהם הוא בא בבחי' גבורות וצמצומים באופן המדידה ונקרא שורש המדידה כמו מי מדד2 כו' ונקרא קו המדה שהוא מקור כל מדידה כו' (והן בחי' ה' גבורות דבצ"ק3 שלפני האצילות כידוע ונקרא בזהר בל' משחתא4 כו') כנ"ל שבא למדוד כמה יהי' באו"י ואו"ח כו' (וזהו שאנו מוצאים שגם בקו"ח שעובר באצילות יש בו דוקא הכח לחבר ב' הפכים שזהו לאכללא שמאלא בימינא וימינא בשמאלא5 כו' ולהחליף האור בכלי המנגדו כמו אור החסד בכלי הגבורה כו' לפי ששרשו מעצמות אא"ס שלפני הקו"ח כו') (וכמ"ש במ"א6 שזהו כמו ענין מקו' ארון אינו מן המדה7 ואע"פ שעמד הארון בשטח מקום לא נתפס במדה כו' ואעפ"כ הוא מקור כל מדה כו' והיינו משום דגם דאיהו תפיס בכולהו עלמין8 לית מאן דתפיס בי' שהוא מבחי' קדם הנ"ל דוקא וד"ל):

ומעתה יתורץ הקושיא הנ"ל דאף על פי שבאמת עיקר בקיעת הים היה ע"י בחי' רוח קדים עזה הנ"ל אבל זה לא היה רק כדי שיגבר האו"י על האו"ח כשיבקע הים בעבור משה ובנ"י בתוך הים ביבשה שזהו כל עיקר ענין התו"מ שלזה הי' הכוונ' בתחיל' ההשתלשלות ולא שיהי' עליי' דאו"ח לקדמותו שזה נגד המכוון העיקר שנתאוה להיות לו דירה בתחתונים9 דוקא ולזה היה קי"ס רק כמו הכנה למ"ת כנ"ל וד"ל ובכל הנ"ל יובן מ"ש נכון כסאך מאז מעולם10 כו' פי' מאז מקדמת דנא11 כמו אז ישיר כו' והיינו מבחי' קדם דקדמונו ש"ע12 הנ"ל והענין הוא דבחי' כסא הכבוד העליון כתיב בו והוכן בחסד כסא13 שעיקר יסודו והכנתו מבחי' החסד עליון להיות שעיקר בנין העולם הוא מבחי' החסד כמ"ש כי אמרתי14 עולם חסד יבנה שיהיה אור ושפע להחיות רוח שפלים15 שזהו חסד ח"ס דלי"ת16 כו' והיינו בחי' כסא העליון שהוכן בחסד


1) ברוח קדים. . קדמונו ש"ע: ראה מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה כאן ע' רפה. תקס"ה כאן ע' רלט. הנסמן לעיל נה, ב.

2) מי מדד: ישעי' מ, יב.

3) ה' גבורות דבצ"ק: ראה שהיחוה"א ספ"ד. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' קל.

4) בזהר בל' משחתא: ראה זהר בראשית יח, ב. ביאוה"ז פקודי נז, ד.

5) לאכללא שמאלא. . בשמאלא: כ"ה בכ"מ — ראה זהר וארא כז, א. תו"ח בראשית כו, א ובהערה 3.

6) וכמ"ש במ"א: ראה ד"ה לבך יהגה אימה במאמרי אדה"א נ"ך ע' עד. — ובאם כאן הכוונה למאמר זה אז נאמר מאמר הנ"ל בין השנים תקע"ט-תק"פ (שער האמונה נדפס בשנת תק"פ). וראה בריש המאמר (שם ע' נה] בהערה.

7) מקו' ארון אינו מן המדה: יומא כא, א. ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' קפח. וש"נ. שע"ת ח"א יד, ג. הנסמן בתו"ח נח סה, ג הערה 38.

8) דאיהו תפיס בכולהו עלמין: נסמן לקמן קטו, ב.

9) שנתאוה. . דירה בתחתונים: תניא רפל"ו. וראה הנסמן בליקוט פירושים לשם.

10) נכון כסאך מאז מעולם: תהלים צג, ב.

11) מאז מקדמת דנא: ראה גם פיה"מ פט, סע"ד. לעיל נ, א. וש"נ.

12) קדם דקדמונו של עולם: נסמן לעיל נה, ב.

13) והוכן בחסד כסא: ישעי' טז, ה.

14) כי אמרתי: תהלים פט, ג.

15) להחיות רוח שפלים: ישעי' נז, טו.

16) חסד ח"ס דלי"ת: ראה גם לקמן קמב, א ובהנסמן במ"מ לשם.