עה, א

ענין קי"ס שאז נתחברו בחי' או"י ואו"ח דבחי' משה ובנ"י בקבלת התו"מ לתכלית המכוון שזה כבר הוכן מאז במדה נכונה דבחי' רו"ש דאו"י ואו"ח זה כנ"ל בפי' נכון כסאך מאז דוקא והוא ע"י בחי' רוח קדים עזה שממנו נבקעו המים די"ס כנ"ל ע"כ אז אמרו מכון לשבתך פעלת כבר כו' שכבר נעשה וכבר פעלת מכון לשבתך שזהו תיקון והכנת כסא מושבו כמ"ש נכון כסאך מאז במדה יפה ונכונה כו' וד"ל אך הנה תחילה יש להבין מ"ש לשבתך דוקא מהו ענין ישיבה זו דוקא שנעשה מכון כו' דהנה כתיב וישב ה' מלך לעולם1 בבחי' ישיבה דוקא דהנה עד"מ באדם התחתון כשיושב נשפל קומתו שכאשר הוא עומד זקוף הרי ראשו מוגבה למע' כשיעו' קומתו ורגליו מושפלי' ועומדי' בארץ לפי שגופו נתפש' כמו שהו' שרגליו רחוקי' מראשו בעמיד' כשעומד שכפי סדר מצב קומתו כך הוא שבסדר מצב קומתו כשירצ' אד' לילך רגליו בארץ וראשו רחוק מרגליו אבל כאש' אד' יושב הנה כופף קומתו לישב ורגליו מוגב' מן הארץ ומתקרבים אל הגוף וראשו ומפני הכפיפה שכופף א"ע ראשו קרוב לרגליו הרבה יותר מכשהוא עומד עד שראשו וגופו כאחד קרובים לשוקיו ורגליו בישיבתו כידוע ועיקר ענין ההפרש הוא שהעומד והולך רגליו בארץ וראשו זקוף כסדר הבריאה היינו רק שרגליו משמשין לגוף רק לענין ההליכה שמוליכים לגופו וראשו וכן בעמידה יעמודו לגוף וראש שישען אדם על קיום וחוזק שברגליו וזהו בחי' חיצוניות שברגלים שנקרא נה"י שטפל ומשמש לחג"ת גופא וחב"ד שבראש כו' אבל בישיבה עיקר הענין הוא שמוחי' שבראש ומדות שבלב שולטים לעניני צרכיו לעצמו והנהגת משפט על זולתו או לעסוק בלימודו וכה"ג שאז א"צ לרגלים לשמש לגוף בעמידה או הילוך ונכללים בגוף וראש כו' ע"כ המה מוגבהים מן הארץ ונעשו קרובים לראש ביותר כנ"ל והיינו בחי' פנימיות נו"ה שנכללים בחג"ת שבלב וחב"ד שבראש כו' שאין זה לפי סדר מצב חיצוניות קומתו כשעומד והולך וכה"ג וד"ל והדוגמא מזה יובן לענין ציור קומת אדם למעלה שנקרא שיעור קומה של יוצר בראשית2 אע"פ שאין לו גוף3 ולא דמות כו' רק לשכך האוזן4 וכו' וכמ"ש ועל הכסא דמות5 כמראה אדם שזהו בחי' אדם דאצילות שהאורות דע"ס מלובשין בכלים כמו חכמה מוחא6 חסד דרועא כו' כציור קומת אדם שכולל ג' המדריגות בכלל חב"ד חג"ת ונה"י כו' הרי בבחי' עמידה כמו הנה ה' עומד7 כו' (אע"פ שאין למעלה לא עמידה8 ולא ישיבה ולא כל תוארי אדם אבל בבחי' הצמצום דאור המאציל נאצל בציור אדם כמ"ש כמראה אדם כו' וע"כ נזכר בכתובים תמיד כל תוארי אדם עומד והולך ויושב ורואה ושומע כו') ודאי שכפי סדר ההשתלשלות דאו"כ דאדם דאצי' ממוחי' דראש עד בחי' נו"ה שנקרא סוף כמו הארץ הדום רגלי9 (וכלשון הגמרא רגלי השכינה10 וכה"ג) רחוק מאד מראש לרגל אשר ע"כ עיקר השפע לג' עולמות דבי"ע אינו רק מבחינת נו"ה דז"א דאצי' וכן ממל' דאצי' שנקרא אדם תתאה כו' ובחי' מוחין שברא' הוא הגבה למעלה מעלה נבדל בערך מהיות מקור לעולמות (רק מחיצוניות המדות שבלב שמאירים בנו"ה דזו"נ כו') לפי שבעמידה מתפשטים בחי' הרגלים


1) וישב ה' מלך לעולם: תהלים כט, י. ראה גם סה"מ תקס"ה ח"ב ע' תשט.

2) שיעור קומה של יוצר בראשית: ראה הנסמן באוה"ת ואתחנן כרך ו ע' ב'רלג. תו"ח מקץ רכא, ג הערה 37.

3) שאין לו גוף: ע"פ פיוט יגדל. רמב"ם פיה"מ סנהדרין פ"י היסוד הג'.

4) לשכך האוזן: מכילתא יתרו יט, יח. תנחומא שם יג.

5) ועל הכסא דמות: נסמן לעיל סג, ב.

6) חכמה מוחא: ת"ז בהקדמה (יז, א).

7) הנה ה' עומד: ראה לקמן הערה 16. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' קח. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' שלח. תו"ח וירא צח, ג בהערה 18. יחזקאל ג, כג.

8) שאין למעלה לא עמידה: ראה חגיגה טו, א וברש"י שם. רמב"ם הל' יסוה"ת פ"א, סהי"א. פיה"מ סנהדרין פ"י היסוד הג'. מו"נ ח"א ספי"ב.

9) הארץ הדום רגלי: ישעי' סו, א [ושם: והארץ — ראה הנסמן במאמרי אדה"א קונטרסים ע' שלח־ תו"ח וישב רא, ג בהערה 39].

10) רגלי השכינה: ברכות מג, ב. חגיגה טז, א.