פ, א

בירור הפסולת דנוגה דבי"ע עד בירור פסולת דנוגה דעשי' האחרון כו' וד"ל (ובאמת אין דמיון זה מתיישב לענין בירורי' דאו"י וא"ח הנ"ל שמדבר הכל בענין בירור א' אלא שבירור דאו"י נקרא בירור שני כנ"ל ובכאן הרי ב' מיני בירורים בב' דברים מחולקים בנקי ובפסולת כנ"ל אלא הענין הוא כך דכאשר מבררים בירור ראשון במצרף לכסף וזהב הרי הכסף היוצא הוא הגס והפסול' ועדיין כל חלקי כסף הטוב ונקי ביותר מעורבי' בסיגי' עד בירור האחרון יוצא הכסף היותר נקי מפני שהובדל מן הפסולת היותר דק (בהיפוך מענין הנ"ל) ונמצא בבירור האחרון הרי ההבדלה בין טו"ר נקי ופסולת הוא בתכלית הדקות שבטו"ר היינו שגם הדק שפסולת הוברר הכל וע"כ הכסף נקי בתכלי' עד שהנשאר פסולת הוא בתכלי' הדקו' עד שיחשב בבחי' כסף טוב יותר מכסף היוצא בבירור הראשון וכה"ג זהו הנק' בירור שני אחר בירו' הראשון בדרך כללות והיינו שיש בזה ב' אופנים למע' שנק' בירורים דאו"י שהוא הבירור שני אחר בירור דאו"ח בכל עולם לפי מה שהוא כמו בעולם העשיי' עולה בבירור דאו"ח שהוא בירור בין טו"ר דנגה דעשיי' ואח"כ מתברר עוד בירור שני ע"י המשכה דאו"י להיות הטו"ר מובדלים בדקות שלהם וכמו"כ עד"ז בעולם היצירה בחי' מ"ן בירור והעלאה בטו"ר דנגה דיצירה ואח"כ נמשך בירור שני דמ"ד לברר בדקות כו' וכמו"כ בעולם הבריאה כו' וכמו נשמות דבריאה שכבר הובררו בבירור ראשון שעולין ע"ג מזבח נבררו ע"י המשכת מ"ד מאצי' בירור שני וכך הוא עד רום המעלות כו' ונמצא שבירור שני דמ"ד דעשי' נעשה בבחי' או"ח ביצירה כו' וד"ל וכפי זה המשל הרי הכסף פסולת דבירור השני יותר טוב מכסף נקי דבירור האחרון כך בירור השני דבריא' גם הפסולת יותר טוב מהטוב ונקי דבירור שני דיציר' וכן מיציר' לעשי' וכן להיפך הטוב ונקי דבירור שני דעשי' נחשב פסולת מעורב בבחי' בירור הראשון דיצירה וכן מיצירה לבריאה ומבריאה לאצילות שהן נשמות בבירור שני דבריאה צריכים לבא בבירור ראשון באצילות והוא כדי לאשתאב' בגופ' דמלכ'1 מקריבין ע"ג מזבח דאצי' שנק' בירו' ראשון וד"ל:

(נ) ולהבין כל זה יש להקדים תחלה ע"ד דוגמא בעבודת ה' בתפלה בנשמה האלקית שמברר לנה"ב דהיינו שם מ"ה שמברר לב"ן2 דהיינו אדם מ"ה כי יקריב מן הבהמה ב"ן3 כידוע דהנה ידוע דנה"ב נלקחה מק"נ דעשי' שמעורב טו"ר בתכלית4 היינו שאין כל חלק ממנה שלא יהיה הטוב מעורב ברע ורע מעורב בטוב בכל חלקי חלקיו כתערובת לח בלח וכה"ג וע"כ גם בעשותו הטוב שם ימצא רע הרבה כמו העושה צדקה להתייהר וכמתפלל ולבו רחוק מאד ולא עוד אלא גם במי שמתפלל בהתפעלות הלב מיד אחר התפל' יוכל ליפול בתאות רעות כזולל וסובא וגזל וניאוף וכעס ורציחה וכה"ג שאם היה התפעלותו בהתלהבות אמיתית ודאי היה רחוק מכל אלה אשר תעוב בעיני ה' מאד וזהו כמו ב' הפכים ממש מן הקצה לקצה אלא מוכרח לומר דההתפעלו' היה שקר דהיינו שהי' בתערובו' גדולה מטו"ר עד שהטוב שבו גם הוא כשקר


1) לאשתאב' בגופ' דמלכ': זהר ויחי ריז, ב. ראה הנסמן במאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' מה־ תו"ח בראשית מ, ב הערה 25.

2) מ"ה שמברר לב"ן: נסמן לקמן קלג, א.

3) אדם מ"ה. . הבהמה ב"ן: ויקרא א, ב [בדילוג]. ראה גם מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' צה. וש"נ.

4) דעשי' שמעורב טו"ר בתכלית: ראה ע"ח (שער הקליפות) שמ"ח פ"ג. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תדש. וש"נ. הנחות תקע"ז ע' פג. וש"נ.