פה, א

שנחקקים בהבל הפה היוצא לחוץ שהוא הבל גשמי מורכב מאמ"ר גשמי ונק' בחי' דומם כערך אות גולמי המצוייר בקלף שאע"פ שמבין ומשיג הרצון או השכל מתוך אותיות אלה כשאומר יהי כך וכך אין זה השג' מהו' רצונו זה כמו שהוא נמשך מן הנפש בעצם כלי הדבור בה' מוצאות שנק' רוח ממללא1 שנחשב מן העצם ממש רק הוא בא דרך הפסק גדול בשינוי המהו' לגמרי לפי שאותיו' הדבור הרוחניים שבה' מוצאות המה המכסים ומסתירים על מהות ועצם הרצון ושכל ומדות שבהם כמו שהים מכסה על הברואים שבו כנ"ל (ואע"פ שאנו רואים בדברים שיוצאים מן הלב שנכנסים ללב2 שומע ועוש' רוש' בלבו שמתפעל כמו שהאהבה בלב המדבר כמו ראוה מדברת3 כו' הרי התענוג הפנימי שבלב נגל' בהבל הדבו' כו' וכמו"כ בשכל אנו רואים שימצא תוס' ורבוי אור השכל בדבור דוקא וכה"ג גם ברצון ותענוג כו' היינו לפרקים כשנפתח הסתום שבדבור ע"י בקיעת הבל הלב בה' מוצאות ולמעלה היינו בחי' בקיעת המסך כו') ונמצא מובן דשניהם אמת ואינם ב' הפכים כלל דמהו"ע הרצון ותענוג ושכל ומדות שבדבור מכוסי' ונעלמים בעצם הדבור ולא נגלה מהותן כלל אך מה שמתגלה לשומע אינו רק אחר הפסק בשינוי המהות כמו ע"י מסך (שנק' הארה דהארה וזהו וברוח פיו כל צבאם רוח הבל הפה הנפרד שהוא מ"ש אתוון אתגליפו4 כאותיו' הנחקקי' בדבר זר כו' והן אותיות שנבראו בהן שמים וארץ וכל צבאם שנק' יבשה עלמא דאתגליא אבל מהות האורות עליונים דאצילות כח"ב ומדות הכל מכוסים ונעלמים בדבור העליון כי הדבור העליון מכסה עליהם ע"כ נק' בשם ים העליון וד"ל) ולפ"ז הרי מובן שא"א שיהי' השגה לנבראי' כמלאכי' שנתהוו מרוח פיו ית' במהות האורות עליונים דע"ס דאצילות הגנוזים ונעלמי' בגופו של הדבור העליון מאחר שכל עיקר ומקור התהוותם אינו רק מבחי' הבל חיצוני היוצא נפרד לחוץ ואם יעלו ויבאו למעלה באותיות הדבור העליון עצמם יתבטלו שם ממציאותם כבריו' דיבשה שאין להם קיום בים כנ"ל וד"ל וכמו"כ לא יוכלו נשמות ומלאכים דאצילות המכוסים ונעלמים בים העליון ונק' נוני ימא רבא5 לירד ביבשה שהוא הבל הדבור המתפשט למטה כמו שבריו' שבים לא יוכלו לעלות ליבשה כנ"ל (ומ"ש בזהר ע"פ וידגו לרוב בקרב הארץ6 שהן נוני ימא רבא נשמות דאצי' ממש כנשמת רה"מ סבא7 ובניו דאזלין ביבשתא בעלמא דאתגליא להתגלות בנשמות הצדיקים שבגופים בעה"ז היינו רבותא גדולה מה שיוכל להיות התגלות מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא שנפתח הסתום והוא מצד עוצם מעלת מדרגות הנשמות דאצי' שלא ימנעו לבא ולהתגלות בעוה"ז ג"כ וגדולה מזו מצינו בענין האותות ומופתי' ובמראה הנבואה לנביאי' בעה"ז וגילוי שכינה בהיכל ק"ק וכה"ג שכל זה הרי הוא בחי' גלוי מאצי' ממש לבי"ע וזהו עיקר ענין קי"ס כמשי"ת ב"ה) וכל זה מפני שבחי' דבור העליון נק' ים המכסה ומעלים על כל מה שבתוכו כנ"ל שנעשה כמו מסך מעלים ומבדיל בין אצי' לבי"ע עד שא"א שיעלה מבריאה לאצי' ולא ירד מאצי'


1) רוח ממללא: ת"א לבראשית ב, ז.

2) בדברים. . שנכנסים ללב: ספר הישר לר"ת שער י"ג. הובא בשל"ה שער האותיות אות כ (סט, א). שירת ישראל לר' משה בן עזרא (ירושלים תשכ"ז ע' קנו).

3) ראוה מדברת: ראה כתובות יג, א (במשנה). מאמרי אדה"א נ"ך ע' תפ? קונטרסים ע' רצה ובהנסמן בהנ"ל.

4) אותוון אתגליפו: ראה גם לקמן קמא, ב ובהנסמן במ"מ לשם.

5) נוני ימא רבא: זהר בלק קפח, א.

6) וידגו לרוב בקרב הארץ: ויחי מח, טז. ראה זהר בלק קפז, ב וביאוה"ז לשם (קמט, א). הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'כד.

7) רה"מ סבא: ראה זהר בהקדמה ו, א. מאמרי אדה"א בראשית ע' קנא. וש"נ. שע"ת מה, א ובהנסמן במ"מ לשם.