שער האמונה

ח, ב

(א) הנה ארז"ל1 בא חבקוק2 והעמידן על אחת שנא' צדיק באמונתו יחיה3 כו' פי' שהאמונה היא שרש כל המצות: ולהבין זה הנה יש להקדים לזה בעיקר ענין מצות מצה בפסח. דמבואר בזהר הטעם לפי שהיא מיכלא דמהימנות'4 שע"י אכילת מצה לחם עני5 נמשך כח האמונ' האלקי' בכאו"א מישראל ואפי' כמו משה הי' חייב במצות אכילת מצה בליל הא' כדי להמשיך תוס' כח האמונה האלקי' בנפשו. וזה כפלא איך ע"י לחם גשמי יתוסף רוחניות האמונה האלקי' ולמה דוקא בלחם מצה שאין בה טעם כלל ולא נתחמץ כו' דהנה ידוע ההפרש שבין לחם חמץ למצה6 הוא שבלחם חמץ יש בה טעם לחם הנרגש ויש בו ההתנשאות וההגבהה כטבע שאור שבעיסה שמחמיץ ועושה נפוח והתפשטות העיסה כו' ולחם מצה הוא בהיפך שאין בו טעם נרגש כלל וגם אינו מתנשא ומתפשט כלל וכלל אלא כמו שהוא וע"כ נק' לחם עני כו' וע"כ נאסר החמץ בפסח לפי שמורה ענין ההגבהה והתנשאות ובטעם מורגש ובמצרים היו בשפלות והכנעה עצומה כלחם עני כו' והוא המצה שנשמר מחימוץ ואין בה טעם כלל וזהו עיקר טעם מצותה ע"ד הפשוט וצ"ל למה דוקא ע"י לחם מצה שאין בה טעם כלל יהי' נמשך האמונה כו'. והנה בכתבי האריז"ל נז' בעיקר טעם ענין מצה שהיא בבחי' קטנות דמוחין דאבא7 וזהו לחמא עניא די אכלו כו' ד' יו"ד8 נקודה תח"י כו' כידוע ולכאורה זה סותר לגמרי למ"ש בזוהר בענין מצה שנק' מיכלא דמהימנותא שהרי האמונה היא למעלה מן הדעת דוקא ואם שרש המצה היא בקטנות דאבא עכ"פ הרי זה בבחי' החכמ' שנק' אבא9 אלא שהוא בבחי' הקטנות שבה וכידוע דשרש הלחם בחכמה10 דוקא רק שהמצה בקטנות כו' וראי' ממאמ' דאין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן11 מזה מובן שהמצה עכ"פ בידיעה שבדעת ואיך נק' מיכלא דמהימנותא אחר שעיקר ענין האמונה היא דוקא למעל' מן הדעת כידוע. אך הנה ארז"ל לחד מ"ד דאילן דעה"ד שאכל אדה"ר חטה12 היתה כו' הרי החטה בבחי' הדעת דוקא וכמו שהתינוק יודע ומכיר אביו בטעמו טעם חטה דדגן דוקא שאז יש בו הדעת דטו"ר וטרם שטועם טעם דגן אינו יודע להבחין כ"כ בין טו"ר כמ"ש בטרם ידע13 כו' אך טעם דגן דוקא. ויש להקדים לזה שיש ב' מדריגות בחכמה הא' בחי' חכמה שבאה מאין ליש בטוב טעם ודעת והוא הגדל באדם לפי שניו שכלי מוחו מוכנים לקבל צורת השכל בבחי' טעם וסברא בהתחכמות ממש הגלוי' בכל א' לפי ערכו בכל דבר וענין מה אם בפרנסת טרף נפשו שימציא לו שכל טוב לפרנס א"ע עד שאמ' והחכמה תחי' בעלי'14 וכה"ג בדבר חכמה הלימודי' משכיל בטוב טעם כמו שאמ' טוב טעם ודעת למדני15 כו' וכן הוא גם בתינוק קטן יש בו טעם ודעת לקרות אבא כאשר יטעום טעם שבדגן דוקא ולא בימי יניקתו חלב ולא טעם טעם לחם דגן לפי שהטעם שבלחם שרשו בטעם שבחכמ' ע"כ יש בטעם


1) הנה ארז"ל: לדרוש זה הכולל ס"ט פרקים ראה המאמרים שנסמנו בסמוך.

לפרקים א-טז ראה ד"ה להבין שרש ענין חמץ ומצה שנדפס במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תקנ ואילך. ביאור לד"ה קול דודי שנדפס בסה"מ תקס"ט ע' נד ואילך.

לפרקים טו-טז ראה מאמרי אדה"א נ"ך ע' קנג ואילך.

לפרקים יז-כא ראה סידור שער חג המצות רפה, ג ואילך.

לפרקים כב-כח ראה סידור שם רפז, ב ואילך.

לפרקים כד-כח ראה סה"מ תקס"ד ע' רו-ז.

לפרקים כט-מא ראה ד"ה המגיד מראשית וביאורו בספר המאמרים תקס"ה ח"א ע' רכב ואילך (הנחת הר"מ בן כ"ק אדה"ז).

לפרקים מב-נא ראה ד"ה אז ישיר (הנחת כ"ק אדה"א) במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' רפב (והנחת הר"מ בן כ"ק אדה"ז ב)סה"מ תקס"ה ח"א ע' רלו.

לפרקים נב-סא ראה ד"ה ענין קי"ס (הנחת כ"ק אדה"א) במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' רנד ו(מגוכי"ק הצ"צ) שם ע' רסו. לקו"ת צו טז, ד.

לפס"ב ואילך ראה ד"ה ההרים רקדו במאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' שפז ואילך.

2) בא חבקוק: מכות כד, א. ראה גם לעיל ד, א.

3) צדיק באמונתו יחי': חבקוק ב, ד [ושם: וצדיק (וכ"ה לעיל שם) ? ראה לקמן ט, א. שע"ת ח"ב פ, ד].

4) מצה. . מיכלא דמהימנות': ראה זהר (רע"מ) בא מא, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תרלו. וש"נ. ראה גם סה"מ תקס"ט ע' מה.

5) מצה לחם עני: פ' ראה טז, ג. פסחים קטו, סע"ב.

6) ההפרש. . חמץ למצה: ראה גם סה"מ תקס"ג ח"א ע' רפג.

7) מצה. . דמוחין דאבא: להלן יב, א מציין בפע"ח. ראה דרך מצותיך מצות חו"מ ע' 46. הנסמן במאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' רמז.

8) לחמא. . ד' יו"ד: נוסח ההגדה. ראה פע"ח (ש' חה"מ) שכ"א, פ"ז בפיסקא הא לחמא.

9) החכמ' שנק' אבא: ראה ע"ח (שער עתיק) שי"ב, פ"א. תניא פ"ג. הנסמן במאמרי אדה"א בראשית ע' א.

10) דשרש הלחם בחכמה: בסידור (שער בהמ"ז קז, ד): כמ"ש בע"ח דלחם בגי' מזלא [נסמן לקמן ט, א].

11) דאין התינוק. . דגן: ראה ברכות מ, סע"א. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רמה? שמות ח"א ע' קמג. לקמן טו, א ואילך.

12) דאילן דעה"ד. . חטה: ברכות שם. ראה גם מאמרי אדה"א במדבר ח"ב ע' תתמח ואילך. ע' תטו ואילך.

13) בטרם ידע: ישעי' ז, טז.

14) והחכמה תחי' בעלי': קהלת ז, יב [ושם: החכמה ? ראה מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' ש. וש"נ. שע"ת סח, א ובהנסמן במ"מ לשם].

15) טוב טעם ודעת למדני: תהלים קיט, סו.