צ, ב

או רוח בינה והוא בחי' רוחניות ההשכל' והשגה שכלי' כמו שהיא בעצם וכאשר היא באה בהתלבשות בצירופי אותיות המח' כשחושב השכל והשגה ההיא אזי נעשה המחשבה שחושב את אור ההשכלה הרוחניות כמו לבוש ממש להעלים ולהסתיר מהות ועצם אור השכל הרוחני לבלתי הגלות נגלות ממנו כמו שהיא בעצם מהותו כלל וכמ"כ אור המדות כאהבה ויראה שבלב שמהות ועצם שלהם הוא בבחי' רוחניות ממש כמו שנראה בחוש בהתעוררות אור האהבה הרוחניות בלב וכן הפחד או הכעס וכה"ג וכאשר באה רוחניות אור האהבה לכלל הרהור במח' שבמוח הרי נתפסת שם ומתלבשת בבחי' לבוש מח' להעלים מהותה העצמי כמו אדם שמלבי' גופו בלבו' דבר זר כו' וראיה לזה ממה שיכול אדם לפשוט עצמו מלחשוב כמו שפושט לבושו וחוזר ולוב' וחוזר ופושט כך יכול לפשוט את לבו' המחשבה שלא יחשוב באותו השכל או באותה המדה שבלב וכה"ג ואם היה המחשבה בבחי' עצם ומהות כשחושב בשכל ומדות איך יוכל לפושטו כו' אלא מוכרח לומר שהמחשבה נקרא לבוש לשכל ומדות שהן באין במחשבה בהתלבשות להיות בה בהעלם עצם מהותן כו' ואע"פ שהמחשבה שבמוח נובעת מן השכל והוא מבחי' ההשגה דבינה שמיד שישיג בהשגה יבא לכלל אותיות מחשבה הנקרא מחשבה עיונית (ולא כהרהור המחשבה במדות שבלב שנקרא הרהור ולא מח') וכמ"ש במ"א דהמח' נקרא לאה20 ושרשה מאחוריים דאימא כו' והוא קשר של תש"ר כו' וגם הרי מבואר במ"א בענין אור מים רקיע דההשג' לאורך ורוחב בהסבר וטוב טעם שנקרא בינה הוא הנקרא נהר והוא בחי' מים שנמשכים בהתפשטות וכאשר אגלידו מיא ונקרא קרח היינו כאשר ההשג' נתפסת במציאת דבר עומד בלי התפשטות והיינו כשבא במח' בצירופי אותיות מוגבלים שמתהווים מגופו של השכל עצמו כו' הענין הוא דעצם ההשג' שכלית כמו שהיא נקרא נהר שיוצא מעדן שהוא מוח החכמ' שנק' אין ונמשך מאין ליש בבחינת בינה כידוע אך בחי' התפשטותה והמשכת' במח' אין זה עצם מהותה כלל אדרב' המחשב' היא בבחי' כיסוי והעלם להעלים אמיתית מהות השגת שכל הרוחני שהרי במח' העיוני' בא לכלל ענינים שונים וזרים שאינם ממהות רוחניות ההשג' כלל ע"ד דוגמא כשמשיג בכי טוב איך שנתהווה הבריא' יש מאין שהשג' זו רוחניות היא וכאשר באה לכלל אותיות מח' עיונית שמעיין במחשבתו איך הוא ומה הוא אז יצייר הדבר בענינים שונים שאינן מכוונין כלל לאמיתת הדבר השגת רוחנית הזאת כמו שהיא בעצם כלל לא מיני'21 כו' ועוד ראיה לזה ממה שאנו רואים בחוש שכאשר נולד התפעלות המדות בלב מן השכל שבמוח א"א להיות כ"א ע"י התלבשות השכל במח' באותיות דוקא שנקרא הרהור ואז יתפעל בלב כמו שמשיג איך הדבר מו"מ טוב לו יבא אור השג' זו בכלל מח' והרהור דוקא ואז יתפעל בלבו לחשוק לזה וכן להיפך בהשגת דבר רע ומזיק יבא בהרהור במח' תחילה ואז יתפעל בפחד בלב וזה דבר פלא לכאורה למה לא יומשך מן השכל במדות כמו שהוא ולא יצטרך להביא במחשבה ועוד יפלא יותר ממה שאנו רואים במדות שבלב שאינן נתפסים בלב בהתפעלות כ"א באמצעות המח' דוקא אז הן נתפסים במציאת מדה בלב שאם


20) דהמח' נקרא לאה: ראה מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א בהוספות ע' 7. 8. ובהנסמן במ"מ לשם. לקמן קי, ב. קלג, ב ובהנסמן במ"מ לשם.

21) לא מיני': לשון הגמרא סוטה ה, א.