צא, א

לא יהרהר בדבר הנחמד ואהוב לא יבא לכלל מציאת התפעלות אהב' בלב וכן אם לא יהרהר במח' בדבר רע ומזיק לא יבא לכלל מציאת התפעלות יראה בלב וכה"ג גם במציאת השכל וההשג' הנה אנו רואים בחוש שא"א שיבא אור השכל לכלל גלוי מציאת דבר מה להיות נתפס במציאות סברא ממש רק ע"י אמצעות המח' דוקא אז נתפס אור השכל הרוחני במציאת דבר מה דהיינו ע"י הרהור המח' שתופס בתוכו למהות אור השכל וכאשר נתפס על ידי המחשבה אז יוכר במציאת דבר וכן המדות שבלב על ידי המחשבה נתפסים במציאות כנ"ל ואם כן הרי יובן מכל זה שעיקר מהות המחשבה הוא בחי' כסוי ולבוש והיינו שהמחשבה תופסת לדבר השכל והמדות בתוכה וה"ז כמו בחי' כסוי והעלם עליהם ע"כ ע"י המח' דוקא נתפסים במציא' וד"ל (וזהו ראיה הנ"ל שהתפעלות המדות מן השכל אינו רק ע"י אמצעו' המח' שמגשמת ותופסת השכל בכסוי ולבוש ע"כ יכול להיות התפעלות מדות מן השכל ממהות למהות אחר מטעם הנ"ל וד"ל) ובכל זה יובן ענין מ"ש ונהר יוצא מעדן שזהו בחי' המחשבה דוקא שהשגה דבינ' נתפסת שם ואז מתפשטת ומתרבה ביותר כמו הנהר שעיקרו ענין התפשטות יתירה כמו המחשבה שמשוטטת בענין שכל א' בעניני' שונים וחלוקי' מענין זה לזולתו בלי שיעור והפסק כלל השקט לא יוכל וכמו שכל שנמשך הנהר יותר יותר הוא מתגבר כך הוא במחשבה כמו שנראה בחוש שכל שיעמיק מחשבתו יותר תתגבר ויותר יתפס הדבר במורגש לפי שעיקר מהות המח' לעשות תפיסה לדבר מה ואמנם בבחי' כסוי ולבוש הוא בלתי בא1 בגלוי למטה בדבור כלל כמו אדם שטרוד במחשבתו יותר יותר2 לא יוכל לבא לכלל דבור להיות שטבע המחשבה לכסות ולהעלים מה שבתוכו כנ"ל אבל נק' נהר ע"ש בחי' ההתפשטות וההמשכה ברבוי וקיבוץ כידוע דשם תיבת נהר הוא ע"ש הקיבוץ וריבוי ההתפשט' בתמידות בלי הפסק וכמו ונהרו אליו כל הגוים3 שיתקבצו ויומשכו כו' וזהו שאנו רואים שהמחשב' היא תמידית שמשוטטת תמיד ברעיונות שונות בלי הפסק כלל כנראה בחוש שא"א לאדם לנוח ממחשבה ורעיונות אפי' רגע כי השקט לא תוכל ותמיד עוברים רעיונות בכלי מוחו בכל דבר ודבר לא תנוח לעולם כנהר ממש שהתפשטותו והמשכתו בלי הנחה לעולם וזהו ההפרש בין ים לנהר דהים הוא מן הנחלים שהולכי' ומתקבצי' שם וינוחו ולא יתפשטו עוד וכמ"ש ולמקוה המים קרא ימים4 ואמנם הנהר טבעו לילך ולהתמשך דניידי ואזלי5 כו' וזהו הוראה על היות שרש הנהר מן המעיין שמחודש במקורו תמיד ע"כ יגבר המשכת הנהר במים מחודשי' תמיד שאין זה במי הים שכבר מכונסי' ועומדים מן הנחלים ומים א' הן אבל מי הנהר מתחדשי' שמים שהולכי' בנהר בכל רגע הן מים חדשים שבאו מחדש ממקורם במעיין והרוצ' לשאוב מים בנהר בכל רגע שואב מים אחרי' שהראשוני' הלכו להם וזהו לפי שהנה' נביעתו והמשכתו מן המעיין והמעיין מתחדש נביעתו ממקורו בכל רגע מגידי הארץ גם שנובע טיפין טיפין אבל נביעת המעיין בתמידות בלי הפסק כלל ע"כ גם משיכ' הנה' בלי הפסק ונמצא שהנהר בערך ויחוס א' מתייחס אל גופו של מעיין באופן ההתחדשו' המשכ' ובלי הפסק משא"כ הים בשניהם חסר מאחר שאינו מקבל רק מן הנחלי'


1) בא: ניתוסף ע"פ דפו"ר.

2) יותר: כ"ה גם בדפו"ר.

3) ונהרו אליו כל הגוים: ישעי' ב, ב. ראה גם פרדס (שער ערה"כ) שכ"ג מערכת יאור.

4) ולמקוה המים קרא ימים: בראשית א, י. ראה גם תו"ח נח סב, ב.

5) דניידי ואזלי: ראה גם עירובין מו, רע"א. שו"ע אדה"ז הל' ברכת הפירות סר"ו סי"א.