צא, ב

שמתכנסי' בו לאחר שהוגבלו ולא שיהי' מוכרח שמצד שהנחלי' נמשכי' בלי הפסק גם הים יהי' בלתי גבול6 שהרי יש גבול לים ואין זה פלא שהרי א' אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת7 שאם לא היו שבים הי' הים שוטף העול' אלא שבין לילך אל התהו' ע"כ התהו' הוא בלתי הפסק ואמנ' מן התהו' חוזר ונובע מלמטה למעלה דרך גידי הארץ והן המעיינו' ששולח כנחלים8 כו' וכך חוזר חלילה כמ"ש במ"א וד"ל ובזה יובן ההפרש בין ים לנהר בענין המחשבה ודבור דהנה המחשבה אע"פ שנמשכ' ומתפשטת ביות' אבל שרשה רק מן המעיין דחכמה דוקא שנק' אין והוא הנובע מן המקור בלי הפסק וכמ"ש והחכמ' מאין9 כו' ונמשך למוח בינה בהשג' לאורך ומתפשט במח' בריבוי גדול והוא הנקרא נהר וכל שיגדל יותר כח החכמ' דוקא אזי יגדל וירבה כח המחשב' דבינה לחשוב בריבוי ובעומק יות' שהרי אנו רואים בתינוק שדעתו וחכמתו קטן אין לו מחשבה כלל היינו שמחשבתו בדמיון קצר ומופסק ביותר וכל שיגדל יותר בשנים יגדל ויגבר בו מחשבות עמוקות בהתפשטות יותר וכל שיהי' חכם גדול בחכמ' יותר יותר יגבר בו מחשבות עמוקו' בענינים רבים בלי הפסק ובתגבורת ההמשכה יותר וד"ל:

(נח) וזהו הפך ים ליבשה בנהר יעברו ברגל כו' דהנה עיקר ענין קי"ס הי' בבחי' המל' שהוא בחי' הדיבור10 העליון שנק' ים העליון וכך כתיב בהעברה שני' דנהר פרת בנהר יעברו ברגל כו' והענין הוא כמארז"ל ע"פ ומעיין מבית ה' יצא11 והשקה את נחל השטים כו' דמעיין זה יוצא מבית ק"ק תחלתו כמו קרני חגבים והולך ומתמלא כו' והרמז הוא על נהר שיוצא מעדן הנ"ל שזהו בחי' בינה שנק' נהר שיוצא מן מעיין החכמ' והוא המחשבה שנובע' בהתגברו' גדול' והיא תמידי' בלי הפס' וכמו שהדבו' נק' ים שמכס' על כל אורו' שבאין מן המוחי' ומדו' שבלב ומחש' כך המחש' מכס' על כל אורו' הסתומים שבחכמ' שנק' מעיין חתום כי הרי כל מה שסתום ונעלם בעדן יוצא בנהר זה והיא נובעת ממקור' בתמידו' משא"כ הדבור אינו רק לפרקי' כו' ע"כ אין ערך כלל לדבור עם המחשבה שהדבור יש לו הפסק כמו שהים יש לו הפסק לפי ערך הנחלים שנתקבצו בו כנ"ל אבל נביעת המח' בלי שיעור שלא יכילנו הדבור כלל וכלל וראי' לזה שבשעה שמעמיק במחשבתו אזי הדבור בטל לגמרי לגבי המחשבה ומרחש בשפתיו12 לימשך קצת אחר המחשבה העמוקה כו' וד"ל וזהו הפך ים ליבשה בבחי' דבור העליון שמן ההעלם וכיסוי דים שהוא הדבור נהפך לגלוי דיבשה כך ממש יהי' בהעברה שני' בנהר פרת שהוא בחי' בינה במחשבה הנובעת ממקורה שיהפך מן ההעלם לגלוי והיינו גלוי כל אורות העליונים הסתומים בעדן סתימאה שיצאו לידי גלוי כמו שהי' כבר בקי"ס וזהו בנהר יעברו ברגל לע"ל שם נשמח' בו שם דוקא לפי שזהו שרש ענין קבלת שכר דלע"ל בהגלות לישראל מפנימית סודות התור' שהיה סתום וגנוז בפנימית העדן העליון שהוא בחי' פנימית ועצמות התענוג והשעשועים העליונים שבעצמות אוא"ס שמאיר בפנימית ע"י והוא פנימית ועצמות העדן דעליו נאמר עין לא ראתה13 אלקים זולתך יעשה למחכה לו


6) הים. . גבול: ראה שע"ת ח"א סו, ד.

7) אל מקום. . ללכת: קהלת א, ז.

8) המעיינו' ששולח כנחלים: תהלים קד, י.

9) והחכמ' מאין: איוב כח, יב.

10) המל'. . הדיבור: ראה לעיל פד, ב ובהנסמן במ"מ לשם.

11) ומעיין מבית ה' יצא: יואל ד, יח. ראה יומא עז, סע"ב.

12) ומרחש בשפתיו: ראה גם מאמרי אדה"א נ"ך ע' יט. וש"נ. תו"ח נח נב, ג ובהערה 27.

13) העדן. . עין לא ראתה: ראה ברכות לד, ב. ישעי' סד, ג.