צב, ב

ונעלם הוא על ידי אמצעות הנהר המתפשט ממנו כי לא נודע גלוי מקור המעיין מאין הוא נמשך ומתפשט מפני התפשטות הנהר שמכסה על מקורו (וכמו שאנו רואים ברוב דברי הסבר בטוב טעם שלא נודע כלל שרש ותמצית הכל שהוא העיקר ומקור כל הדברי טעם אשר ע"כ יוכל לבא לידי טעות ושקר מצד שהנקודה דחכמה נעלם ברוחב היכל דבינה כו') וכיוצא בזה יובן איך שמחשבת שכל במחשב' בבינ' מלבשת ומעלמת לגוף נקודת אור החכמה כמו שהיא בעצם מהו"ע הפנימית ומה שמכחה נמשך ההשגה ועל ידה נתפסת בדבר מציאת שכל עכ"פ אין זה תפיסת מהותה ועצמותה כלל רק הוא הארה החיצוניות ממנה לבד אשר נגלה ע"י השגה זו אע"פ שגם זאת ההשגה מכח נקודת חכמה מאין ליש באה כמעיין ונהר כו' שהרי נק' חו"ב תרדל"מ10 (אך יש בחי' פנימית ועצמית בחכמה שלא נמשך כלל בבינה ונבדל ממנה בערך כמו שאמר בזהר קדש מלה בגרמיה11 כו' והוא פנימית חכמה כמו שמן שצף על גבי יין12 כמה שכתו' במ"א ולפ"ז אין זה דומה כלל למשל דמעיין ונהר שכל מה שבמעיין יוצא ונובע בנהר וכל כל מה שבטפה נמשך מן הרוחני אל הגשם בלתי נשאר לרוחני דבר שלא בא בהגשמה רק שהוא מוסתר ונעלם וצריך לומר דגם במעיין נשאר בהעלם שלא בא לידי המשכה בנהר והוא הנק' מעיין חתום והוא שרש נביעת המעיין עצמו שהוא בבחי' ההעלם ממש וכן ברוחניות שבטיפה נשאר על אור וחיות הרוחני שבא בהגשמה במוח ולב ואברים והוא בחי' מקיף דחי' יחידה כו' והיינו בחי' פנימית אבא שנק' נקודה סתימאה שמוסתר באמת וזהו נקודה בהיכל המוסתר ואינו נגלה כלל) (וראי' לכל זה הוא מה שאמרו דלא קאים איניש13 אדעתי' דרבי' כו' ואם הי' השגה דשמיע' דבינה מגיע למהו"ע החכמה כמו שהיא מדוע לא קאים התלמיד ששומע מפי רבו דבר חכמה כפי השגתו על דעתא דרבי' כמו שהיא בדעת רבו ממש עד מ' שנין דוקא אלא צריך לומר דמה שהשיג בכלי ההשגה אין זה תפיסת מו"ע התמצית ההיולי שנק' נקודת השכל שלמעלה מהבנת והשגת השכל עד מ' שנין דוקא אז קאים אדעתא דרבי' היינו בבחי' נקודת העצמית שבשכל וחכמה שהשיג ושמע כמה פעמי' ה"ז מכריח שההשג' רק לבוש להעלים לנקודת דחכ'):

(נט) והנה להבין זה בתוס' ביאור הנה ידוע שחו"ב נק' ראי' ושמיעה14 דשמיעה בבינה וראי' בחכמ' ואינו דומה שמיעה לראי'15 אע"פ שהרואה מספר אמיתת מה שראה לשומע ממנו ומדוע לא ידמה שמיעה לראי' דודאי לא כיחד דבר וח"ד16 וכאשר השומע ירא' הדבר מה ששמע ימצאהו כמו שהי' בהשגתו ממש כששמע בלי נטי' כקש"י ומ"מ גזרו אומר דא"ד שמיעה לראי' הענין הוא דגם שיוכל אדם להביא בדבור לזולתו כל מה שרא' מ"מ לא יוכל להביא הדבר בדבור כמו שהוא באמיתית מהו"ע רק ע"י ראי' שרואה בפנימית ועצמות אמיתית הדבר דוקא וע"כ אינו


10) חו"ב תרדל"מ: ראה לקמן קכז, א ובהנסמן במ"מ לשם.

11) קדש מלה בגרמיה: זהר אמור צד, ב.

12) שמן שצף על גבי יין: ראה שבת ה, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רמה ואילך. בראשית ע' מה ואילך. תו"ח בראשית כא, ב. אמ"ב שער הק"ש פנ"ד ואילך ובהנסמן במ"מ לשם.

13) דלא קאים איניש: ראה ע"ז ה, ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תמד. וש"נ. הנחות תקע"ז ע' קמג.

14) שחו"ב נק' ראי' ושמיעה: נסמן לעיל עז, ב.

15) ואינו דומה שמיעה לראי': נסמן לעיל ט, ב.

16) וח"ד: וחצי דבר.