צג, ב

דאורייתא שאם היה צריך לגלותם בדבור ובכתב12 היה צריך להאריך בהם בדרושים זמן רב עד פ'13 שנה וכו' ובאמת זהו דבר פלא גדול לכאורה דגם אם הראי' והסתכלות זו שהיה ברגע א' היה רק בתמצית ונקודת ההשגות העמוקות איך יתכן שיתפוס ברגע א' מה שצריך לדבר או לכתוב פ' שנה14 דאע"פ שאנו רואים בחוש דמה שצריך אדם לדבר שעה ושתים יתפוס בעיון המחשבה במעט רגע או ב' רגעים15 ה"ז ודאי בא במדה ושיעור לפי ערך אריכות ההשכלות רבות דודאי מה שצריך לדבר יום ויומיים מוכרח שגם בעיון המחשבה יומשך בערך חצי שעה או רבע שעה ולא יספיק בב' וג' רגעים ומה שצריך לדבר חדש ימים מוכרח שיומשך תחלה בעיון השכל והמחשבה ג' או ד' שעות לכל הפחות עד שלערך הדבור בזמן ששים16 שנה צריך שיהי' תחלה בעיון השכל ומחשבה לתפוס במשך ב' וג' ימים עכ"פ ואפשר חדש ימים ויותר שהרי עיון השכל הוא שכולל בכלל וסקירה א' מה שיחולק אח"כ בדבור בדרך פרטי פרטות וא"כ ה"ז כמו הכלל לגבי הפרט שבודאי לפ"ע הרבוי בפרט הוא ערך הכלל הכולל כי אין בפרט אלא מה שבכלל כו' ואיך יוכל להיות שלא יהיה הפרט בערך הכלל דודאי הפרט דומה לכלל כי חלקי הפרט יגבילו את הכלל לפ"ע אם רב או מעט לא יוסיף ולא יגרע ואם עיון המחשבה כללות הדבור שבפרט הרי ודאי לפי ערך ריבוי הפרט כן יהיה ריבוי הכלל ואיך אמר שברגע א' יתפס מה שיחולק לפ' שנה בדבור בפרט שאין זה לפ"ע בכלל לגבי הפרט ואף ע"פ שרגע זו הי' בבחי' אור הראי' והסתכלות שלמעל' מן ההשגה היינו למעלה מן השגת אותיות מחשבת שכל אבל הרי גם הוא כמו פרט נחשב לגבי הכלל דראי' שהוא נקודת תמצית המושכל א"כ גם זה צריך להיות לפ"ע דהיינו מה שצריך לחשוב באותיות מחשבה והשגה שעה אחת יתפס בתמצי' הנקודה רק ברבע שעה או פחות דודאי א"א לומר שיהי' נתפס ברגע א' תמצית השכל מה שצריך לחשוב אותו בעיון חדש ימים שאין זה לפ"ע כלל ופרט כו' כי גם נקודה דחכמ' נק' כלל שכולל כל פרטי ההשגות שמסתעפים ממנה במח' הנק' מחש' עיוני' כידוע שהחכמ' נק' אין ובינה נק' יש וכמעיין ונהר או טפה שמוליד ולד כנ"ל שאין זה הכלל רק לפ"ע הפרט כו' וד"ל אלא באמת צריך לומר דגם בבחי' ראיה והסתכלות דחכמה הנ"ל יש ב' מדרגו' הא' בחי' נקוד' דחכ' שמתפשטת אח"כ לאורך ורוחב בהשגה ומחשבה דבינה מאין ליש כנ"ל שזהו רק בחי' אין של היש שדומה לכלל ופרט (כמעיין שנובע ונמשך בהתפשטות בנהר וכטפה בולד כנ"ל) שבחי' אין דחכמ' הוא כולל לפרט ההשגה בדרך מוגבל לפ"ע הפרט אם רב או מעט כנ"ל וזהו הגבלת אותיות מח' דבינה העיונית כאשר אדם טרוד בעיון ההשגה להבין ולהסביר הטיב את הנקוד' ותמצי' הסברה שבזה העיון נתפס מציאות אור הנקוד' דחכמה כו' כנ"ל והמדרג' הב' היינו בחי' פנימית נקודה דחכמה עצמ' כמו שהיא באה ממקור' העצמי בהעלם דהיינו בכח המשכיל ההיולי שעדיין לא יוכל לבא לכלל השג' דבינה


12) בדבור ובכתב: בפע"ח ועה"מ (י, ג. קכו, ג) דורש. בעמ"ה (קיו, ג) יכתוב אדם. ביסוד יוסף (וכתוב).

13) פ': תוקן ע"פ דפו"ר. ובמהדורת לעמבערג: ?ס'".

14) פ' שנה: וכ"ה בסמוך בשו"ה פ'. בשו"ה שברגע. ולקמן צד, ב שו"ה פ'. אמנם להלן בשו"ה והמחשבה ? ?ששים". וכ"ה לקמן צד, א בשו"ה לבא.

בפע"ח ועמ"ה הנ"ל ?שמונים". וביסוד יוסף שם ?ארבעים" [ושם משמע שזהו סיפור אחר ע"ש]. ראה מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' ז. וש"נ. נ"ך ס"ע קלז. וראה סה"מ תש"א ע' 133 בהערה.

15) שעה ושתים. . רגע או ב' רגעים: ראה מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה כאן ע' רסד וע' ער. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רפג. וש"נ. הנחות תקע"ז ע' רפג. וש"נ.

16) ששים: ראה לעיל הערה פ' שנה.