צו, א

ההשגה דבינה שנק' מאמר סתום מסתיר ומעלי' ומכסה על כל האורות הסתומי' שבעצמות שנק' סדכ"ס כנ"ל באריכות שהמחשב' והשגה מכסה על נקוד' הפנימי' כו' ויצא לידי גלוי כשיעברו בנהר זה ברגל כמו שהפך ים ליבשה ממש וזהו עד יעבור סתם למעל' משם הוי"ה מפני שזה הגלוי הוא גלוי אורו' הסתומי' שבעצמו' שלמעלה מע"ס דאצי' הגלויים שהן ד' אותיות דשם הוי"ה ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן1 כו' וע"כ אמר שם נשמחה בו בו ממש כנ"ל וכמ"ש ביום הג' יקימנו2 ונחיה לפניו ממש וע"כ יהיה אז קי"ס טפל לגבי העיקר כנ"ל באריכות וד"ל ומעתה אחר כל הנ"ל יתורץ כל הדקדוקים הנ"ל על מ"ש בישעיה3 והניף ידו על הנהר כו' והכהו לז' נחלים כו' ובקי"ס אמר לגוזר י"ס לגזרים שהן י"ב גזרי'4 כו' דהנה מ"ש ישכיל עבדי מבואר למעל' שזהו בבחי' פנימי' העדן סתימא' דעין לא ראת' כו' ישכיל להשפיע לכנ"י ג"כ פנימית התורה וזהו ירום ונשא וגבה מאד בהיפך אותיות אדם5 להיות ידוע דמקור הראשון לתולדות המדות6 הוא מבחי' אור החכמה שנקרא אב7 המוליד ונמשך לבינה שנק' אם הבנים8 כו' וביאור הדבר ידוע שזהו עד"מ מטפה של האב שיש בכחה כל אברי הולד ומצטייר אח"כ בבטן האם כו' כך הוא בהתהוות מציאות המדות אוי"ר והתפארות כו' הרי המה כלולים באור החכמה בהעלם גדול ויוצאי' לגלוי בהשגת שכל דבינ' שנק' יש כידוע בענין מי ברא אלה9 כו' לפי שבחי' החכמ' הוא בבחי' נקוד' דאין בבחי' ביטול עצמי כח מ"ה כו' לא ניכר שם עדיין התפעלו' האהבה אך כאשר בא לכלל השגה בבינה ודעת ניכר שם מציאות התפעלות אוי"ר כו' ונק' מדות שבשכל ממש כמו עיבור הולד במעי אמו שהוא מהות בפ"ע רק שכלול בבטן אמו וירך אמו הוא כו' וכמו שאנו רואי' בחוש כאשר ישיג במוח הבינ' באיזה התבוננות בגדולת ה' בשעת התפלה הרי מתפעל באהבה במוח עצמו וכן בירא' והכל עדיין במוח ונק' דו"ר שכליים ממש כידוע ואח"כ הן יוצאי' מן העלם השכל שבמוח לגלוי התפעלו' הלב באוי"ר במורגש בלב שזהו כבן הנולד מבטן אמו לחוץ כידוע וכמו כן אנו רואים במדות שבחו"ב כאשר עוסק בדבר משפט שיטה שכלו לחסד או לדין או בהכרע' מחו"ג שזהו מדות שבשכל והשגה דבינה שהרי מראה טוב טעם ודעת לזכות וכן מראה להיפך שכל וטעם לדין והרי ניכר מציאות ב' השכליים ההפכיים דחו"ג הללו במוח הבינה מפני שהוא בחי' גלוי ההשגה בכי טוב כו' אבל בעוד שלא בא לכלל השגת שכל וטעם רק הוא עדיין בהעלם במוח החכמה שנק' אין שזהו הנקודה שכל ותמצית טרם שבא לכלל הבנה בהסבר כנ"ל לא ניכר שם התחלקות מציאות ב' מיני שכליים דחו"ג שבשכל כלל אבל משם מקור מציאותם בודאי כטפה דאב המוליד בכחה דוקא כל ציור הולד וד"ל. אך הנה כל זה במדות שנתהוו מבחי' אין דחכמה שנמשך לבינה אבל למעלה מהמשכה זו דחכמה בבינה לא שייך שם ענין תולדות מציאות המדות מן השכל כלל דלא שייך תולדה רק מאב ואם כמו בחו"ב המולידים כו' ואע"פ שאנו רואי' שיש מציאות מדו' כאלה גם ברצון ותענוג שלמעלה מן החכמה כמו אהבה רבה בתענוגים ואהבה שברצון לחסד למעל' מן השכל וטעם כי אין טעם לרצון כלל10 כידוע וכן לדין כו' הנה אין מדות אלה באי' בדרך תולדה כלל אלא המה מדות עצמיי' הנטועים ומושרשי' בעצם הנפש שנק' בחי' יחידה ומאירים ברצון ותענוג בהתפשטות בבחי' בלתי


1) ד' אותיות. . הוי"ה ע"ב. . ב"ן: ראה ע"ח (שער דרושי אבי"ע) שמ"ב רפ"א.

2) ביום הג' יקימנו: הושע ו, ב.

3) בישעי': יא, טו.

4) לגוזר. . י"ב גזרי': תהלים קלו, יג. נסמן לעיל סח, ב.

5) מאד בהיפך אותיות אדם: ראה גם לעיל פט, א ובהנסמן במ"מ לשם.

6) דמקור הראשון לתולדות המדות: ראה תניא פ"ג.

7) החכמה שנק' אב: ראה גם הנסמן לעיל ח, ב.

8) לבינה שנק' אם הבנים: ראה גם הנסמן לקמן קי, ב.

9) מי ברא אלה: ישעי' מ, כו. ראה סה"מ תקס"ה ח"ב ע' תקפט ואילך. לקו"ת במדבר ו, ד.

10) אין טעם לרצון כלל: נסמן לקמן קכב, א.