ט, א

הלחם להמשיך בחי' הטעם שבחכמ' להיות יודע היטב לאביו שלא הי' בו זה טרם טעמו טעם לחם כלל ודוקא ע"י טעם הלחם כמ"ש וחיך יטעום אוכל1 שממשיך טעימת השכל בחיך רוחני בטעמים שבחכמה כמו טעמו וראו2 כו' (דלחם גי' מזלא3 הוא מזל ונוצר) שהחכמ' מאין תמצא4 ליש בטעם דוקא כחיך יטעום אוכל שמרגיש החיות כו' כך החכמה תמצא מאין ליש דבינה בהסבר וטוב טעם כו' והוא אשר גדל באדם ברוב ימים וע"י מאכלו בטעם חטה כנ"ל וד"ל והמדרגה הב' בחכמה היינו בחי' כח מ"ה דחכמה5 שנק' בחי' אין דיש דחכמה כמ"ש והחכמה מאין ממש טרם שבאה בבחי' טעם וסברא נגלית והוא הנק' כח המשכיל כל שכל וטעם שנק' מקור השכל שגידולו בהעלם כח השכל דוקא וזהו אך בצלם יתהלך איש6 במקיפי' דחו"ב בלמ"ד מ"ם דצלם (והוא הנק' מזלא ממש טרם שבא לגלוי בכלי המוח בטעם ודעת) שבלתי נגלה עדיין אך הוא גדל והולך בכח השכל ברוב ימים ושנים כמ"ש ימים ידברו7 ורוב שנים יודיעו חכמה כו' וע"י הלחם דוקא שהלחם עצמו מגדיל כח השכל שלמעלה מן הטעם והיינו כמו בלחם מצה דלא מליח שאין בו טעם כלל ששרשו בכח מ"ה ואין דחכמ' שלמעלה מן הטעם דהיינו כמו שהחכמה בבחי' אין ממש. וזהו שרש ענין המצה שנק' מיכלא דמהימנותא והיא בבחי' קטנות דאבא כנ"ל ואין זה תרתי דסתרי כלל דמה שהמצה בלא טעם הגם שזהו בבחי' קטנות דאבא כשכל שבלא טעם אבל שרשו בכח השכל עצמו שלמעלה מן הטעם והיינו ענין האמונה שעיקרה למעלה מן הטעם כנ"ל וע"כ נק' מיכלא דמהימנותא דוקא שזהו ביטול דכח מ"ה דחכמה שלמעלה מן הטעם כידוע והיינו הך וד"ל:

(ב) ולהבין זה בתוס' ביאור הנה כתיב וארשתיך לי באמונה8 כו' וקאי על יצ"מ דהנה ביצ"מ הי' בחי' אירוסין שהו' באמונ' וז"ש וארשתיך לי באמונה ובמ"ת הי' בחי' נשואין כמ"ש ביום חתונתו9 כו' כידוע וז"ש זכרתי לך חסד נעורייך10 דוקא שהוא האמונה ולהבין ענין האמונה שזהו עיקר מצות מצה שנק' מיכלא דמהימנות' שהוא מאכל המחזק כח האמונה כנ"ל אע"פ שירושה היא מכבר מן האבות11 מ"מ ע"י מצה ניתוסף אורה שתאיר ממקורה יותר עד שכל היחודי' עליונים דתו"מ תלויי' בה וכמ"ש בא חבקוק והעמיד כל התרי"ג מצות על אחת שהיא האמונה וכמ"ש צדיק באמונתו יחי' כנ"ל והאמונ' עצמה לא נמנית12 ברמ"ח מ"ע כי ירושה היא וכמו טבע בנפשותינו שלא שייך לשון צווי ע"ז כידוע ואמנם עיקר מקור חיות הנשמה הוא באמונה כמ"ש באמונתו יחיה בעצם וכל אשר יחי' נשמת האדם ממצו' כמ"ש אלה המצות כו' וחי בהם13 הן רק בחי' הסתעפות ענפי' מן המקור כו' ולהבין זה הנה עיקר מהות האמונה הוא למעלה מן הדעת שבראיית השכל וכ"ש במה שרואה בעיניו ממש לא שייך לשון אמונה אלא במה שלא נתפס בראיי' השכל ולא בעין כלל ולפ"ז לא יגיע כל תוקף האמונה רק לבחי' הראי'


1) וחיך יטעום אוכל: איוב יב, יא [ושם: אוכל יטעם]. לד, ג [ושם: יטעם לאכל]. ראה מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' רצז. שמות ח"א ע' קמה. וש"נ. דברים ח"ב ע' תרפב. וש"נ.

2) טעמו וראו: תהלים לד, ט.

3) דלחם גי' מזלא: להלן (טו, ב) מציין וכידוע בענין ברכת המוציא לחם ? ראה סידור הרש"ר ח"ב סדר סעודת ת"ח כוונת המוציא (א, ב). הנסמן במאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' קכב? דברים ח"ד ע' א'שסה? קונטרסים ע' קמו.

4) שהחכ' מאין תמצא: איוב כח, יב.

5) כח מ"ה דחכמה: זהר (רע"מ) צו כח, א. לד, א.

6) אך בצלם יתהלך איש: תהלים לט, ז.

7) ימים ידברו: איוב לב, ז.

8) וארשתיך לי באמונה: הושע ב, כב. וראה גם רד"ק שם פסוק כא. של"ה תושב"כ ויק"פ שלה, ריש ע"ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' דש. במדבר ח"ב ע' תיט.

9) ביום חתונתו: שה"ש ג, יא. ראה תענית כו, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתמז בהערה.

10) זכרתי לך חסד נעורייך: ירמי' ב, ב.

11) האמונה. . שירושה. . מן האבות: נסמן לעיל ו, א.

12) והאמונ'. . לא נמנית: ראה לעיל ז, ב. וש"נ.

13) אלה המצות כו' וחי בהם: נסמן לקמן סח, ב.