קי, ב

נבדל ומכ"ש עומק המושג הרי נשאר בעומקו בהעלם לעצמו וכן האורך והרוחב הכל בעצם ההשג' כמו שהיא במקומה לבד ודוגמא לכל זה הנה אנו רואים בעומק הפלפול בתלמוד וטעמי' בסברות12 רבות כך וכך גם שבאים בהשגה דבינה אבל לא יוכלו עדיין להוציא לאור מעצם השכל איזה פסק דין חייב או זכאי כלל דהיינו שלא יוכל להוציא מתוך הסברה איזה חיוב עפ"י זה השכל ולא איזה זכות עפ"י זה השכל כי עדיין אין השכל והסברא רק השכלה שכליות לבד בלתי ימצא ממנה שום התפשטות בהטיות לענין נבדל הימנה שהוא לחייב על ידה או לזכות על ידה וה"ז כמו דבר ההיולי שלא נודע עדיין מה ימצא ממנה ומה יעשה בה (בל"א דער מושכל אליין כמו שהוא ער קאן מיט אים נישט טאן קיין זאך ניט צו קערין לזכות או לחוב כו') ואמנם כח התבונ' שמתפשט ממוח הבינ' היינו מה שביכולתו להביא עצם ההשגה לבחי' התפשטות למטה ממנה בכל ענין נבדל הימנה או לחיוב או לזכות או להתפעל בלב וכן להביאה במחשבה בכמה אופנים שונים כו'. אך לכאורה אנו רואים שיש בבינה עצמה בחי' מדות הנק' ז"ת דבינה13 ונק' מדות שבשכל המטה כלפי זכות או שכל מטה כלפי חוב כידוע היינו כמו שהמדות שבשכל הן בעצם ההשגה עדיין בהעלם אבל להביא בחי'14 התגלותן בדבר נבדל כמו להורות בענין מקרה דבר מה עפ"י השכל והסברא הזאת להטות את המשפט של זה הענין לחו"ג שבו דוקא הרי איש תבונה דווקא יוציא לאור מן המדות שבבינה כו' ואיש תבונות היינו כח הקולט בכי טוב לעצם ההשגה ע"כ מתפשטת ההשגה בו לעשות ולהורות בה כמה ענינים נבדלים לגמרי וגם ביכולתו להביא את עומק בינה לידי גילוי כנ"ל וד"ל (והיינו בחי' או"א תתאין יש"ס ותבונה יש"ס מדות דחכמה ותבונה מדות דבינה15 אך באין בבחי' הגילוי לחוץ ובחי' מל' דתבונה הוא השכל הבא במחשבה הנק' אותיות מחשבת שכל שהשכל מתלבש בה והוא בחי' כלי חיצוני למח' עיונית שהוא גלוי השגה דבינה עצמ' מצד עצם השכל והסברא כו' ומבחי' מל' דתבונה נמשך שרש אותיות המחשבה עצמה שנק' לאה17 כו' והוא ד' רבתי דאחד16 ) וזהו שנק' תבונה בן ובת18 כידוע להיות כי גם בתבונה יש ג' דברים עומק ואורך ורוחב העומק הוא עצם כח התבונה הזאת שבאותה ההשגה כמו שהיא בשעה שקולטת אותה כו' ובה יוכל עומק ההשגה הנ"ל לבוא לגלוי כנ"ל בפ' איש תבונה ידלנה כו' והאורך הוא ירידתה בענין אחר הנבדל להורות בו ולעשות מעשים רבים על ידה כו' והרוחב הוא בחי' התפשטות התבונה בעצם ההשג' להרחיבה במח' בכמה רבוי אופנים שונים ולא כמו שהיא לבד כו' ומה שכלולה התבונה מב"ן וב"ת היינו מה שמתבונה דוקא יולדו המדות בגלוי מהות בפ"ע כי מבינה עצמה לא היו תולדות המדות אע"פ שנק' אם הבנים19 כו' (אבל היא אימא עילאה20 ) משא"כ התבונ' נק' אימא תתאה להוליד המדות והוא בחי' ב"ן וב"ת אהבה ויראה21 שבאים בהתכללות בתבונה דוקא שהיא בחי' התפשטות אור הבינה למטה כנ"ל וגם לזה הטעם בחי' המוחין שבמדות נמשך מבחי' התבונה (וכמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ22 דאבא יסד ברתא23 כו' כונן שמים בתבונה שמים הן בחי' המדות24 אש מים25 כידוע וכן ובתבונה יתכונן שהוא בחי' קיום המדות בבחי' המוחין דתבונ' שבהם כי התבונ' כמו ממוצע להביא מוחין מבחי' מדות דבינה במדו' שבלב שזהו כמו כח ההבאה


12) וטעמי' בסברות: אג: בטעמים וסברות.

13) מדות הנק' ז"ת דבינה: ראה גם לקמן קלא, סע"ב. סידור סדר הגדה רצה, ב. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תשיח. כתובים ח"א ע' קע. תו"ח בראשית יד, ג ואילך. וירא קי, ד.

14) בחי': תוקן ע"פ ד: (בלוח התיקון). ובמהדורת טשערנאוויץ: בבחי'.

15) יש"ס ותבונה. . מדות דחכמה. . דבינה: ראה גם פע"ח (שחה"מ) שכ"א פ"א.

17) המחשבה. . לאה: נסמן לקמן קלג, ב.

16) מל' דתבונה. . לאה. . ד' רבתי דאחד: ראה מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רפג ובהנסמן שם.

18) תבונה בן ובת: ראה זהר שבהערה 8. תו"ח בראשית כח, ד בהערה 26.

19) מבינה. . אם הבנים: ראה זהר ויחי ריט, א. יתרו פד, א. פה, ב. לעיל עז, ב. צו, א. אמ"ב שער התפילין צט, ד. מאמרי אדה"א נ"ך ע' שיב. וש"נ.

20) מבינה. . אימא עילאה: ראה ע"ח (שער או"א) שי"ד פ"ח.

21) ב"ן וב"ת אהבה ויראה: ראה תניא פט"ז. לעיל עז, ב. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' נג. וש"נ.

22) ה' בחכמה יסד ארץ: משלי ג, יט.

23) דאבא יסד ברתא: ראה זהר (רע"מ) פינחס רנו, ב. רמח, א. רנח, א. אגה"ק ס"ה. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' שפ הערה ד"ה: מצירופי. קונטרסים ס"ע תקמז ואילך.

24) שמים הן בחי' המדות: ראה גם מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' לג. תקס"ד ע' קמו ואילך. תו"ח בראשית כא, ד.

25) שמים. . אש ומים: חגיגה יב, סע"א.