קטו, ב

מעצמות שלו לגמרי והוא עד שכל המלובש בעשי' גשמי' נבדלת לגמרי ואין הפרש אצלו בין התפשטו' חכמתו העצמיו' בעצם שכלו להשכיל עיון שכלי להתפשטו' שלה בעשי' נבדלת שהכל נק' בשם התחכמו' א' אלא שזה ברוחניות ובעצמותו יותר ובעשי' בא בדבר נבדל עד שלגבי בחי' העצמות ממש הרי הכל רק התחכמו' א' רק שהולכת ומתפשטת מעיון שכלו למדותיו ולמחשבתו עד שעושה ממש בחכמתו זו כמו בהתחכמו' בעסק מו"מ כו') וכמו ויאמר אלקי' יהי אור שבדיבור ובא לידי מעש' כמ"ש ויהי אור13 הרי התחלתו מבחי' חכמתו העצמי' שבעצמיות המאציל שהאציל האור ואח"כ ברא ויצר ועשה כו' וכך הוא בכל פרטי התהוות הנאצלי' והנבראים והנוצרים והנעשי' מעצמות הא"ס כו' כולם מיוחדים ומקושרים כל פרטיהם בעצמיות אא"ס שבאבי"ע ואין הפרש לגבי עצמו בין ראשון לאחרון כלל וא"כ מ"ש אני ראשון ואני אחרון קאי גם בבחי' החכמ' שבראש האצי' עד חכמה שבסוף העשיה כו' וכן יובן עד"ז דרך פרט בחי' יחוד כללי בבחי' המדות ומחדו"מ שבכל עולם מד' עולמות דאבי"ע שמדות דאצי' מתלבשי' במדות דבריאה ומדות דבריאה במדות דיצי' ומדות דיצי' במדות דעשי' עד שבחי' ו"ק דעשי' נעוץ בתחלת הכל במדותיו העצמיים שלפני האצי' שעז"א המתנשא מימות עולם כידוע והם בחי' ז"ת דע"י עד ז"ת דא"ק עד מדות שבאא"ס עצמו הגנוזות בעצמות שלו ממש כמו בחי' חסד שבאא"ס עצמו שעז"א חסדי ה' כי לא תמנו14 כו' בבחי' א"ס ממש אנו אומרים יהי חסדך זה עלינו15 ממש בבחי' חסד מצומצם שבמדות דמל' דמל' דעשי' שמאיר בעוה"ז כו' וכן מבחי' מח' שבעצמותו נמשך עד בחי' מח' דמל' דעשי' אשר חושב לעשות בפו"מ וכן בדו"מ כו' כי כמו שכל אשר חפץ ברצון העצמו' עוש' כך כל אשר חפץ ברצונו העצמי חושב כו' רק שיורד ונמשך בהשתלשלות עד חפצו ורצונו ושכלו ומחשבתו בעשי' בפו"מ כו' אבל הכל רק רצון ושכל ומדה ומח' ומעשה א' תחשב לגבי בחי' העצמו' ממש כמובן מכל הנ"ל וד"ל. ואחכ"ז הרי ישכיל האדם בהתבוננותו במי ברא אלה בגשמיות איך שלא נבדל גם הפרט היותר אחרון מהמקור הכללי היותר ראשון גם בכל פרט שבכל דבר ודבר כמו בבריאת שמים או ארץ או כל פרטי חלקי דצח"מ איך ששרשם ברוחני' דמל' דעשי' עד רום המעלות אחוז וקשור כשלשלת כו' וכמ"ש בראשי' ברא בקדמין ובחוכמתא כו' הרי בחי' כתר וחכמה שבאבי"ע מיוחדי' כך כל פרטיהם המסתעפי' מהם במדות ובמדו"מ שבכל עולם (שהוא כללות ע"ס דכל עולם שהוא ע"י וא"א ואו"א וזו"נ דאבי"ע) עד בחי' עשי' דמל' דעשי' נעוץ סופן בתחלת הכל דכמו שבקדמון האציל כו' כך בקדמון זה עצמו ברא ויצר ועש' כמ"ש כל אשר חפץ כו' וכך במדות כמו הנה מקום אתי בחי' ביטול הו"ק לך הוי' הגדולה בכל עולם לפי מה שהוא עד בחי' מקום העצמי שנק' מקומו וכמאמרז"ל הוא מקומו של עולם16 ואין העולם מקומו וכן מאמר הידוע דאיהו תפיס בכל עלמין17 ולית מאן דתפיס בי' אפי' מח' ורצון הקדום כו' ומכ"ז הרי יובן בחי' יחוד וחיבור הפרט אל הכלל דרך כללות הכל מעצמיו' אור א"ס באבי"ע מלבד בחי' היחוד שבכל עולם דרך פרט בע"ס שבו כו' אך אעפ"י שיודע האדם כל ביאור ההשתלשלות דאבי"ע בפרט ימשוך נפשו ליחוד הפרט אל היחוד בכלל עד עצמיות אא"ס ממש ע"ד הנ"ל וכה"ג מלבד היחוד וביטול כל עולם בפרט לגבי העצמו' כו' עד שיבוא לו כל ההתבוננו' שמרחיב בפרט


13) ויאמר אלקי'. . ויהי אור: בראשית א, ג.

14) חסדי ה' כי לא תמנו: איכה ג, כב.

15) יהי חסדך. . עלינו: תהלים לג, כב [בדילוג].

16) הוא מקומו של עולם: ראה ב"ר פס"ח, ט. הנסמן בתו"ח בראשית מג, א הערה 2.

17) דאיהו תפיס בכל עלמין: ראה זהר (רע"מ) פינחס רכה, א. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"א ע' קפב. תו"ח נח סו, ג הערה 30. לעיל כ, א.