קיט, א

רושם כו' הוא מובן יותר מעניני' משלים אחרים1 כמו הרושם שעוש' האומן2 שיוכל לעשות הבנין בקיצור קו זה שברושם שכולל כל אריכות המעש' בקיצור רושם זה או כמו שעוש' לזכרון הנק' אות שאין האות ענין שייך אל עצם הענין רק לזכרון בעלמא כמו עשה לך ציונים3 כו' וזהו בחי' העלם יותר מקיצור ההלכה ששונה וכולל בו הכל שעכ"פ שייך ענין הקיצור אל האריכות ויש עוד אופן ברשימו זו שהוא מורה ענין הצמצום וההעלם הרבה יותר והוא כמו הזורק אבן שכח המוליך אותו נבדל מן העצם ועכ"ז כל כח התנוע' מלובש בו בהעלם אך שהוא בריחוק נבדל ביותר מכחו העצמי שבידו משא"כ כח התנוע' עצמה שמניעה בעצמו בגשם שמלובש בגלוי בגשם ביותר כנ"ל ויש בחי' העלם יותר גם מזה שדומה לענין הרושם לזכרון לבד והוא כמו הרומז בידו לאיזה שכל עמוק ביותר שנבדל תנועה גשמי' מהשכל הרוחני ועכ"ז מבין השכל מתוכו כו' ויותר מזה העלם אור השכל בתנוע' האצבע בכתיבתו אותו וכמ"ש במ"א באריכות והכל עולה לסגנון א' הנ"ל שבחי' העצמות נשאר בהעלם וכלול ברושם ונקודה זו כו' וד"ל:

(יג) והנמשל מכל הנ"ל יובן למעל' בכללות ענין הצמצום הנק' מק"פ שזהו בחי' הסתלקות וההעלם לעצמותו כדי שיוכל להיות אח"כ בחי' השפעת אור כנ"ל ולא שנסתלק ונתעלם לגמרי אלא כמשל הסתלקות והעלם בעצמו הידיעה של כל העומק והאריכות כששונה דרך קיצור כנ"ל א"כ לפי זה גם אחר כל ההשתלשלות דאבי"ע שעומד במקום פנוי זה הרי בחי' העלם אור העצמות מקיף וסובב לכל השתלשלות דקו וכמו שהי' אור העצמות קודם הצמצום ממלא את כל החלל ריקן ומק"פ הזה כמ"ש בע"ח כך גם אחר הצמצום הרי ישנו לאור העצמיות כמו שהוא בבחי' א"ס ממש רק שלא נגלה למטה לגבי שפע המקבלים אבל לגבי עצמותו אין שינוי בזה כלל וכמו משל היודע כל האריכות להשיב לשואלו מיד גם בשעה ששונה לתלמידו בקיצור כו'. ומ"ש ישת חשך סתרו4 וכמאמרז"ל ברישא חשוכא5 כו' היינו לגבי למט' שנמשך רק מבחי' הרשימו שנשאר אחר ההעלם כנ"ל וזהו אתה קדוש ושמך אור העצמי קדוש6 ומובדל ואתה הוא קודם7 כו' כמ"ש אני הוי' לא שניתי8 כו' משום דמה שמגלה עמוקות מני חשך9 והעלם זה אח"כ בהארת הקו הוא דוקא מאותו אור העצמות שלפני הצמצום וזהו אתה הוא כו' וכידוע ואמנם לא נק' אור העצמות שמקיף ההשתלשלות10 שבמק"פ כו' כמו בחי' מקיף לפנימי כמקיף הכללי דקו שמקיף לאבי"ע בשוה כו' כי הרי עדיין אינו בגדר וסוג בחי' אור השפעה כלל גם לא להיות בחי' מקיף כו' רק אור העצמות שהוא בחי' התגלותו כמו שהוא בעצמות ולזה אנו אומרים הוא קיים ושמו קיים11 וכן ברוך הוא ברוך שמו12 וכה"ג רק מבחי' אותיות דגליף בטה"ע זה שהוא מה ששיער בעצמו בכח כו' וגם זה הוא הנשאר בבחי' העלם והסתלקות קצת דהיינו רק לפ"ע אופן הנצרך להשתלשלות אחר צמצום זה וד"ל. וגם עפ"י אופן משל הב' הנ"ל דחיות הנפש בגוף שמשתנה ממהות רוחני למהות גשמי כנ"ל ג"כ אין זה שינוי כלל שהרי כמו שיש קישור וחיבור לחיות הגשמי לחיות הרוחני ממה שרואי' התפעלות הנפש ממקרי חיות הגוף ועכ"ז לא ישתנה בעצם הרוחנית מחסרון התפשטות חיות אבר גשמי כנ"ל כך אין שינוי בבחי' אור העצמות להיותו מאיר גם אחר הצמצום גם שאינו רק לפ"ע ההשתלשלות הרי יש ביניהם קשר וחיבור ועכ"ז בצמצום האור בבחי' הקו אין זה שינוי כלל


1) משלים אחרים: ראה סה"מ תרמ"ז ע' נא ואילך. אגרות קודש מכ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ב ע' שצה. וש"נ. נדפס גם בחלקו בלקו"ש בראשית (כרך טו) ע' 475.

2) הרושם שעוש' האומן: ראה גם סה"מ תקס"ז ע' כה.

3) עשה לך ציונים: ירמי' לא, כ [ושם: הציבי].

4) ישת חשך סתרו: תהלים יח, יב.

5) ברישא חשוכא: שבת עז, ב [כגי' רש"י].

6) אתה קדוש ושמך. . קדוש: נוסח תפלת העמידה.

7) ואתה הוא קודם: נסמן לעיל קטז, א.

8) אני הוי' לא שניתי: מלאכי ג, ו.

9) שמגלה עמוקות מני חשך: איוב יב, כב.

10) ההשתלשלות: אג: כל ההשתלשלות.

11) הוא קיים ושמו קיים: ברכת אמת ויציב.

12) ברוך הוא ברוך [אג: וברוך] שמו: מסכת היכלות בסופה [נדפסה באוצר מדרשים ? אייזענשטיין ? ח"א ע' 111].