קכג, א

כל מה שעתיד לחפוץ ברצון של חסד פרטי כו' כאשר בא ונמשך בדרך פרט לדבר א' ויוצא מבחי' העצמיות להיות לו רצון עצמי הנעלם שהוא בחי' רצון קדום הנ"ל אבל עדיין בלתי מלובש באותו הדבר כלל רק שהרצון הוא לעצמו עדיין כנ"ל אך כאשר מלובש ופועל רצון לרצון בדבר הפרטי הזה כמו שמתלבש ופועל רצון לרצון בשכל ומחשבה בדבר פרט הזה הרי התהוות זה הרצון שבשכל ומח' לדבר זה הוא כמו התהוות בריאה חדשה ממקורו והוא מפני שבחי' רצון קדום הנ"ל הוא המקור להתהוות הרצון לרצון הזה שבשכל כו' ונק' רצון לרצון זה בריאה שהרי אנו רואים שלא בכל העתים יהיה לאדם רצון לרצון פרטי כמו הרצון במסחור או בלימוד שבהכרח יש מקור המהווה לרצון זה הפרטי ונק' רצון לרצון זה וממילא מובן מאחר שלא בכל העתים נמשך הרצון לרצון זה וגם לפעמים יאיר אור רב ותקיף ולפעמים יאיר במיעוט וחלישות כו' נמצא מוכרח שגם המקור העושה ומהוה לרצון זה הנק' רצון לרצון הוא ג"כ בא בבחי' התהוות יש מאין כמו השוחד שיעש' רצון לרצון ושכל לזכות תמיד מפני שהשוחד מגיע בעצמו' נפשו שמחמתו יומשך תמיד התהוות רצון לרצון של חסד וזכות ולהיפך לשונאו יתהווה תמיד רצון לרצון של דין כו' וכה"ג וד"ל. וידוע דכל רצון גלוי כלול מי' א"כ גם הרצון לרצון זה כלול מי' ויש י' כחות ממילא יש י' מיני רצון לרצון שמתהווים כולם בבחי' יש מאין כו' וכ"ז דוגמא להבין בבחי' ע"ס דא"ק שכללותם ענין רצון לרצון לבד שהרי הן בחי' ההעלם דע"ס דאצי' שבגלוי כידוע וכמו כתר דחכמ' דאצי' שהוא הרצון שבשכל כו' שרשו בכתר שבחכמה דא"ק שנק' רצון לרצון זה וכן כתר שבחסד דאצי' מכתר שבחסד דא"ק כו' ואמנם התהוות ע"ס דא"ק עצמו הכל נמשך מבחי' הקו שנק' מקור התהוות כל רצונות לרצונות כו' להיותו עצם הרצון הפשוט שקדם בעצמו שיהיה כך כנ"ל ע"כ הוא פועל ועושה רצון לרצון בדרך פרט והוא מבחי' כתר דא"ק עד בחי' מל' שבו שהוא בחי' רצון לרצון דמלוכה כו' ואמנם רק מבחי' אחרונה שברצון הקדום ההיולי הנ"ל נעשה בחי' כתר דא"ק שהוא רצון לרצון הנעלם שלמעל' מחכמה שברצון לרצון הנעלם כו' ועד"ז כל עשר ספי' דא"ק הכל בבחי' ההעלם ורצון לרצון לכל ע"ס דאצי' שבא בבחי' גלוי כמו שיתבאר וד"ל:

וזהו שבחי' א"ק נק' אדם דבריאה כו' כמו בחי' התהוות יש מאין כנראה בחוש שהתהוות הרצון לרצון לעתים מיוחדי' הוא בא כשאר התהוות איזה מציא' כו' והוא כמו התהוות המח' שהיא התהוות יש מאין לגבי עצמיו' הרצון שבנפשו כנראה בחוש שהרצון לרצון הבא בבחי' התהוות כנ"ל תחלת התהוותו במח' דוקא כי המחשבה בחי' כלי לרצון שהרצון מתלבש במח' כמו וחשב לעשות1 כו' וכן תחלת התהוות רצון לרצון במח' הוא שנק' רצון שבמחשבה כו' וזהו כללות ענין כח"ב דא"ק שהוא בחי' התהוות פעולת אור רצון לרצון דרך פרט שבא במח"ס2 כו' משא"כ בבחי' הקו עצמו שלמעלה מבחי' פעולת התהוות רצון לרצון לדבר פרט במח' סתימאה ג"כ כו' רק לעצמו עדיין חושב כל מה שיהיה כו' שכולל במחשבת עצמו עדיין ולא בהתהוות רצון במח' שחוץ ממנו כלל וד"ל (ובל' הרמב"ם היינו בידיעת עצמו ולא בידיעה שחוץ ממנו וכו' וכמ"ש במ"א3 ):

(יט) ומעתה יש להבין בשרש ע"ס הנאצלי' ששרשם מבחי' מל' דא"ק כמ"ש בע"ח בשער הכללים4 דמבחי' מל' דא"ק נעשה כתר


1) וחשב לעשות: ירמי' כו, ג. לו, ג [ושם: אשר אנכי חשב לעשות].

2) במח"ס: אג: במחשבה סתימאה.

3) ובל' הרמב"ם. . במ"א: ראה הל' יסוה"ת פ"ב, ה"ט-י. וראה גם מאמרי אדה"א קונטרסים ע' רא.

4) כמ"ש בע"ח בשער הכללים: נסמן לעיל קיד, ב.